זה המקום שלי לנשום.. לקחת אוויר ולהוציא הכל החוצה.. |
 כינוי:
- Jamie Sullivan - בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
 לקרוע את לבי או לחתוך את ידי?!
היום נסעתי לקהילה בבוקר, כמו שאני נוהגת לעשות בימי שבת.
הגעתי והתכוננו להצגה, עשינו קצת חזרות ואז עלינו למעלה להשתתף בהלל.
ההרכב של ג'יימי עלה (הוא, ליאור- הזמר הראשי השני, עוד באסיסט, מתופף ושתי זמרות ליווי).
הצטרףתי לשירה ופתאום ראתי אותו.
דמותו היציבה, הבטוחה ניצבה, מושלמת, עומדת ליד אביו.
הוא נראה כזה מושלם עם הוואנס הלבנות, החולצה הלבנה הארוכה המושלת עד למרפקיו, הג'ינס שתמיד נופל מאט ורואים חתיכה מהבוקסר שיושב בצורה מושלמת על המאחורה שלו.
השיער מסודר בצורה מושלמת כמשקפי השמש מונחות על ראשו קצת בערסיות אך בצורה שמשלימה את הלוק שלו.
[אני מצטערת שתיארתי איך בדיוק הוא נראה, אבל אני לא יכולה לשלוט בזה - הוא פשוט היה מושלם היום].
המשכתי לבהות בו למספר רגעים ואז התיישבתי והתחלתי לבכות.
אלוהים, למה אתה עושה לי את זה? אני עוד לא מוכנה לראות אותו. אני עוד לא מוכנה שוב לדבר איתו. עוד לא סידרתי את הרגשות והמחשבות שלי. אני עדיין מאוהבת בו!!!
פתחתי את הברית החדשה והתחלתי לקרוא.
הגעתי לפסוק שאומר:
"אם ידך או רגלך תכשיל אותך, קצץ אותה והשלך אותה ממך. מוטב לך לבוא לחיים גידם או קיטע מהיותך מושלך לאש עולם עם שתי ידיים או שתי רגלים."
הבנתי את הכוונה. אם הידיים או הרגלים שלי גורמות לי לחטוא אני צריכה להוריד אותן על מנת שלא יגרמו לי לחטוא שוב.
הגעתי למסקנה שאם אני רוצה לקיים את הפסוק אני אצטרך לתלוש את לבי החוצה -שכן הוא זה שמכשיל אותי. אבל זה לא יכול להיות נכון, שהרי אם ליבי יהיה מחוץ לגופי אני לא אשאר בחיים ליותר מכמה שניות אחרי כן.
אולי פשוט נתקע איזה סכין ביד כדי להראות שהשתדלנו לעשות משו - חוץ מזה, שהרי כשהחטא מתבצע היד היא זו שמתפקדת בהוראת הלב והמוח. אז אולי היא הפושעת הנתעבת..
יותר מאוחר, כשעמדנו ללכת, ראיתי אותו שוב. הוא עמד שם, דיבר עם אמא של חברה שלי. כולו חסון, שרירי - מושלם. הוא ראה אותי, אם כי לא רציתי בכך.
התקרבתי. לא שלטתי בעצמי. התקרבתי והחתי את ראשי על חזהו. הוא לחץ אותי בחיבוק רופף במקצת. הוא עזב.
איך הוא לא ראה? שהשתוקקתי למגעו, שהשתוקקתי להיות קרובה אליו, שיחזיק ולעולם לא יעזוב. זה הדבר היחיד שאני צריכה - תמיכה ממנו. רק רציתי להרגיש כאילו רק שנינו עומדים שם בעוד כל השאר נעלם. אין אנשים, אין עוד עולם, רק אנחנו עוד עומדים שם (ד"א זה מתוך שיר שכתבתי).
בכל מקרה, נסעתי הבייתה והנה אני פה. מספרת את הדברים במקום לחיות אותם.
הלוואי ויכולתי לחזור לעבר. לזמן בו עוד היינו יחד. מתי שהיינו עומדים מחובקים שעות ולא היה איכפת לנו מכלום. לתקופה שהייתה לפני שלבי נקרע החוצה ממני.
מקווה שלכם היה יום טוב יותר משלי..
[רגע, זה לא אפשרי, כי אני ראיתי את אהובי אחרי שחודש וחצי לא ראיתי את המושלם הזה..  ]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
