זה המקום שלי לנשום.. לקחת אוויר ולהוציא הכל החוצה.. |
 כינוי:
- Jamie Sullivan - בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 1/2008
 מיום חרא ליום מאושר!
היום התחיל ממש חרא =[
קמתי על צד שמאל בלי חשק, עם עיניים אדומות מהבכי של אתמול והכרית עוד רטובה מהדמעות שלא הפסיקו לנזול.
הלכתי למטבח ובכלל לא היה לי חשק לאכול אז חזרתי לחדר והתלבשתי באי-רצון מול מפזר החום שלא הצליח להעביר את הקור הפנימי שחשתי.
הייתי בבצפר, כמו כל ילדה בגילי, והשעות לא עברו. ובכל הפסקה שהייתה לי אני מתקשרת מחכה שיענה ובכל פעם אי מגיעה למענה הקולי ואין תשובה ממנו.
הלכתי לבייביסיטר שדיי העביר את הזמן ללא מחשבה וכשהגיע הזמן ללכת עדיין ירד גשם בחוץ, וכמו אתמול הרגשתי שמזג האוויר ממש מותאם אליי. כאילו אלוהים סוער כי אני סוערת. ממש כאילו אלוהים בוכה ביחד איתי כשעצוב לי. כאילו הוא ממש עוקב אחר הרגשות שלי וחש אותן איתי.
הגעתי הבייתה והתארגנתי במהירות- בשבע כבר הייתי צריכה להיות בדורם להתחיל את המשמרת והייתה לי רק חצי שעה להתארגן. סיימתי להתלבש בבגדים מגעילים וסידרתי את כל הדברים שרציתי לקחת ואמא קראה לאכול. הלכתי לשולחן וגיליתי שהם אוכלים מרק - איכס! התעצבנתי שאין מה לאכול ויצאתי. הלכתי ברגל בגשם, בקור, ברוח עד למפעל.
נכנסתי לחדר קפה רק כדי לגלות שאני בכלל לא רשומה לעבוד היום! התקשרתי לאמא והיא אמרה שכנראה נפלה טעות ושאין מה לעשות- לחזור הבייתה.
התחלתי ללכת חזרה את כל הדרך ברגל בקור ובגשם וחשבתי לעצמי. החלטתי- מה יהיה- נתקשר אליו, הוא לא ענה לי כל היום. התקשרתי ושוב שמעתי צלצולים שהובילו אותי למענה הקולי. פה כבר נתקפתי פחד - אולי קרה לו משהו? או אולי גרוע יותר- אולי הוא עשה לעצמו משהו? התחלתי לבכות ולהתחנן לאלוהים, לזעוק אליו "אם משהו קרה לו אתה יודע שאני לא אוכל לחיות!"
המשכתי ללכת כמו סתומה לבד בגשם בוכה, עוברת ליד אנשים שמסתכלים במבטים תוהים על הילדה הפטתית שהולכת לבדה ודמעות זולגות מעיניה בזמן שהיא בוהה בפלאפון שלה כמחכה לנס.
התייאשתי והכנסתי את הפלאפון לכיס והתחלתי לנחם את עצמי- את סתם עושה ביג דיל אולי הוא ישן ואת מפריעה לו? המשכתי ללכת והפלא' מצלצל. הוצאתי אותו מהכיס וראיתי שזה הוא. עניתי והוא החזיר לי תשובה במין קול מהורהר חמוד כזה שהעיד על כך שהערתי אותו.
הרגשתי הקלה עצומה! באמת שפחדתי לחינם. דיברנו קצת והגעתי הבייתה.
משם זה כבר לא משנה - היום שלי השתנה לגמרי - עכשיו אני מאושרת - בגללך!
אני מתה עליך והטבעת שנתת לי נמצאת על היד שלי כרגע כדי להוכיח את זה!
שלך לתמיד - אני.
התגיבו???
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
