 כינוי:
- Jamie Sullivan - בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 השינוי, האהבה והכאב.
אני לא יודעת מה קורה לי...
כל-כך השתניתי מאז שהכרתי אותך. השתניתי בצורה מדהימה ואתה אפילו לא רואה את השינוי.
אתה תמיד אומר ששיניתי אותך וזה נכון כי בילית איתי כל-כך הרבה זמן- השפעתי עליך מאוד והשתנית. ומה עם ההיפך?
גמאני ביליתי איתך את השעות, הימים, הלילות וקיבלתי ממך כל-כך הרבה. הרבה דברים השתנו בי בצורה מטורפת ואתה לא שמת-לב. גרמת לי לשנות את היחס שלי לאנשים, לתת אהבה במקום לדרוש אותה, את הדרך להסתכל על מוזיקה- בתור משהו הרבה יותר גדול ממה שהוא בעצם. ועוד המון המון דברים.
אני מצטערת שלא יכולת לראות את השינוי. אתה אחד האנשים שיותר השפיע עליי בתקופה האחרונה וזה לא משנה אם אמרתי את זה בפעולה או לא. יש דרך לראות אצלי מי האדם שהכי משפיע עליי. אתה זוכר שבזמנו תמיד הייתי מדברת על יורה? זה בגלל שהחוויות איתו השפיעו עליי והשאירו בי חותם. תשאל את ענבל, את רוני, את רוזי על מי אני מדברת עכשיו? כל היום? כל דקה? כל שנייה? עליך!!!!
אני אוהבת אותך הרבה יותר ממה שאני אוהבת או אוהב בעתיד אף-אחד אחר (חוץ ממנו ומהבעל שלי.. =]) אני מקווה שעכשיו אתה יכול לראות את זה..
סתוי, בבקשה על תעשה משהו ששנינו נתחרט עליו. ואל תפגע בעצמך כי אני לא אוכל להתמודד עם הכאב. שלך תמיד,
אני.
| |
הפנטזיה שלי...
נכון, אנחנו רק בינואר אבל כל מה שאני רוצה זה לחזור לקיץ.
יש לי מבחנים על הראש, וחומר להשלים מהימים שלא הייתי בבצפר בשבוע האחרון.
ואין לי כוח לעשות כלום.. כל סופ"ש שיש לי אני מבזבזת על טלויזיה, על ישרא ועל מה לא?
בכל מקרה, כל מה שבא לי לעשות זה לעזוב ת'קיבוץ לאיזה שבוע.. פשוט כאילו לצאת מכל מה שאני מכירה.. לא יודעת, אולי לנסוע לדודה בת"א לשבוע.. בבוקר היא תעבוד ואני אצא או אראה סרטים בבית שלה וכאלה ובערבים צא לעשות דברים כיפיים..
יואו עכשיו שאני מפנטזת על זה זה רק נשמע יותר טוב..
האמת, רן סיפר לי על איזה בת דודה שלו או משו כזה שמאורסת לאיזה מיליונר ושתמיד הוא ואח שלו היו נוסעים לבית הענקי שלהם ונשארים שם לשבוע/שבועיים..
נשמע לי מזה סבבה.. לגור באיזה מקום כזה כמו איזה אורחת בבית מלון, רק שאת לא משלמת, את מכירה את המארחים ואת עושה מה בראש שלך..
בכל אופן, אני יכולה להמשיך לפנטז כמה שאני רוצה.. המציאות לא תשתנה אבל אין לי וח ללמד למבחן מחר בספרות, ובערבית בשלישי, ועבודה להגשה באנגלית, ובוחן באנגלית, ושיעורים במתמטיקה.
אז פשוט נמשיך לשבת על ישרא בסטלבט.. נאכל עוגיות מצופות שוקולד ונשתה קולה...
3> ג'יימי..
| |
 לקרוע את לבי או לחתוך את ידי?!
היום נסעתי לקהילה בבוקר, כמו שאני נוהגת לעשות בימי שבת.
הגעתי והתכוננו להצגה, עשינו קצת חזרות ואז עלינו למעלה להשתתף בהלל.
ההרכב של ג'יימי עלה (הוא, ליאור- הזמר הראשי השני, עוד באסיסט, מתופף ושתי זמרות ליווי).
הצטרףתי לשירה ופתאום ראתי אותו.
דמותו היציבה, הבטוחה ניצבה, מושלמת, עומדת ליד אביו.
הוא נראה כזה מושלם עם הוואנס הלבנות, החולצה הלבנה הארוכה המושלת עד למרפקיו, הג'ינס שתמיד נופל מאט ורואים חתיכה מהבוקסר שיושב בצורה מושלמת על המאחורה שלו.
השיער מסודר בצורה מושלמת כמשקפי השמש מונחות על ראשו קצת בערסיות אך בצורה שמשלימה את הלוק שלו.
[אני מצטערת שתיארתי איך בדיוק הוא נראה, אבל אני לא יכולה לשלוט בזה - הוא פשוט היה מושלם היום].
המשכתי לבהות בו למספר רגעים ואז התיישבתי והתחלתי לבכות.
אלוהים, למה אתה עושה לי את זה? אני עוד לא מוכנה לראות אותו. אני עוד לא מוכנה שוב לדבר איתו. עוד לא סידרתי את הרגשות והמחשבות שלי. אני עדיין מאוהבת בו!!!
פתחתי את הברית החדשה והתחלתי לקרוא.
הגעתי לפסוק שאומר:
"אם ידך או רגלך תכשיל אותך, קצץ אותה והשלך אותה ממך. מוטב לך לבוא לחיים גידם או קיטע מהיותך מושלך לאש עולם עם שתי ידיים או שתי רגלים."
הבנתי את הכוונה. אם הידיים או הרגלים שלי גורמות לי לחטוא אני צריכה להוריד אותן על מנת שלא יגרמו לי לחטוא שוב.
הגעתי למסקנה שאם אני רוצה לקיים את הפסוק אני אצטרך לתלוש את לבי החוצה -שכן הוא זה שמכשיל אותי. אבל זה לא יכול להיות נכון, שהרי אם ליבי יהיה מחוץ לגופי אני לא אשאר בחיים ליותר מכמה שניות אחרי כן.
אולי פשוט נתקע איזה סכין ביד כדי להראות שהשתדלנו לעשות משו - חוץ מזה, שהרי כשהחטא מתבצע היד היא זו שמתפקדת בהוראת הלב והמוח. אז אולי היא הפושעת הנתעבת..
יותר מאוחר, כשעמדנו ללכת, ראיתי אותו שוב. הוא עמד שם, דיבר עם אמא של חברה שלי. כולו חסון, שרירי - מושלם. הוא ראה אותי, אם כי לא רציתי בכך.
התקרבתי. לא שלטתי בעצמי. התקרבתי והחתי את ראשי על חזהו. הוא לחץ אותי בחיבוק רופף במקצת. הוא עזב.
איך הוא לא ראה? שהשתוקקתי למגעו, שהשתוקקתי להיות קרובה אליו, שיחזיק ולעולם לא יעזוב. זה הדבר היחיד שאני צריכה - תמיכה ממנו. רק רציתי להרגיש כאילו רק שנינו עומדים שם בעוד כל השאר נעלם. אין אנשים, אין עוד עולם, רק אנחנו עוד עומדים שם (ד"א זה מתוך שיר שכתבתי).
בכל מקרה, נסעתי הבייתה והנה אני פה. מספרת את הדברים במקום לחיות אותם.
הלוואי ויכולתי לחזור לעבר. לזמן בו עוד היינו יחד. מתי שהיינו עומדים מחובקים שעות ולא היה איכפת לנו מכלום. לתקופה שהייתה לפני שלבי נקרע החוצה ממני.
מקווה שלכם היה יום טוב יותר משלי..
[רגע, זה לא אפשרי, כי אני ראיתי את אהובי אחרי שחודש וחצי לא ראיתי את המושלם הזה..  ]
| |
 לא מצליחה לשכוח אותו..
לא מזמן חזרתי מבריתה של איזה נינה של אח של סבא שלי.. די מסובך אבל מסתבר שהייתי בחתונה של הזוג.. ראינו את אביטל אברג'יל ואח שלי ביקש ממנה חתימה למרות שזה לא העניין החשוב..
בדרך חזרה נסעתי עם אחותי (בת 14) ועם סבא וסבתא שלי. סבתא ביקשה מסבא להדליק רדיו והתנגן בגלגל"צ איזה שיר בעברית מגעיל כזה (ישן) והתחלתי לחשוב על זה שהייתי מעדיפה לשמוע איזה שיר רוק עכשוי נחמד.. המחשבות גררו אותי לחשוב על אותה הפעם שנסענו לקניון..
אני עדיין זוכרת את כל הפרטים כאילו זה היה אתמול אם כי זה היה לפני יותר משנה..
דיברתי עם אהובי בטלפון והוא עושה לי: "תגידי, מה את אומרת על סרט?" אמרתי לו: "מה אתה משוגע? איזה סרט?" הוא עושה לי: "נו, תהיי ספונטנית בואי נקפוץ לאיזה קניון לידך ונראה סרט.." הייתי בשוק למרות שהייתי צריכה להכיר אותו כבר. הוא תמיד היה מאוד שונה ממני - ספונטנית. אני אף-פעם לא הייתי כזאת. תמיד הייתי מתכננת דברים מראש. אמרתי לעצמי מה? למה לא? פעם אחת נעשה משו כייפי איתו. אז אמרתי לו: "מה, אבל עד שתתארגן ותצא מפ"ת ועד שתגיע אליי (ליד כפ"ס) ועד שניסע לקניון הסרט כבר יהיה באמצע.. ומחר יש לימודים אז אי אפשר ללכת להצגה של 10" אתם יודעים מה הוא ענה לי? "חמודה, לי אין לימודים מחר.." מצחיקול, ידעתי את זה כבר.. הוא היה בצבא.. ומה אכפת לו? הוא חוזר ביום ראשון מגיע באמצע היום לבסיס - עושה מה בראש שלו.
אקיצר, בסוף קבענו לצאת ואחותי (שהייתה אז בת 13) התחננה לבוא. אנ עדיין זוכרת שביקשתי מאמא לנסוע איתו והיא אמרה לחזור ב- 10 ואחותי הקטה יותר שאלה אותה: "מה אמא, גפן ויורה יוצאים לדייט?" צחקתי.. הלוואי חשבתי לעצמי.. "אבל לא, אנחנו נוסעים עם עוד חברים", אמרתי לה.
אז הוא הגיע עם מקס, אסף אותי ואת אחותי, נסענו לאסוף עוד חברה שלי ונסענו לרננים. התסתובבנו, אכלנו קומבינה (וכולם, חוץ ממני, שכחו להחזיר לו כסף..). אחר-כך נסענו הביתה, וכל הזמן בנסיעות הוא שם מוזיקה מגניבה ועל פול ווליום.. באמת חזק.. הוא החריש לי את האוזניים. אולי ככה זה רוסים (הוא אוזבקי, ולא הוא לא הולך עם סנדלים וגרביים.. חח...),. לא, הוא הכי מגניב שבעולם. היה.
בכל מקרה, הגענו הבייתה בסביבות 11. והוא ליווה אותי (ואת אחותי) לדלת. היא נכנסה כי היה לה קר. הייתי בטוחה שהוא יתכופף וינשק אותי כמו בסרטים. הוא אמנם התכופף אבל נתן לי חיבוק ונשיקה (על הלחי). אמר לילה טוב וחזר לאוטו.
זה היה הערב הכי טוב בחיים שלי.
מה שמוזר זה שחשבתי ששכחתי אותו. חשבתי שאני כבר לא אוהבת אותו.
ובאמת התרחקנו מאוד. היינו חברים הכי טובים.
וגם אם מקס אומר שלא, אני מאמינה שהיינו מאוהבים.
השנה הכי טובה בחיים שלי. הייתה ואיננה.
וכשהיא נעלמה.. הגיע הצער, הבדידות נכנסה לחיי.
אני מתגעגעת אליך אהובי, ואוהבת אותך יותר עם כל יום שעובר.
עד סוף הימים.
| |
 הוא מת!!!!!!
אתמול חלמתי חלום שהיה כל-כך מוחשי והיווה את כל עולמי (הישן).
חלמתי אותי מתקרבת אליו והוא מתקרב לחבק אותי כאילו שום דבר לא השתנה..
המגע של זרועותיו החסונות היה מלא בטחון ואהבה.. לא רציתי שיעזוב לעולם.
חיבקתי אותו חזק ונשקתי לצווארו. הוא החזיר לי נשיקה על לחיי ולאחר מספר רגעים שחרר את אחיזתו החזקה והמבטיחה.
התעוררתי מהחלום כנראה זמן רב אחר-כך, אך זה הדבר המוחשי היחיד שאני זוכרת ממנו.
הוא נהג לומר שבלילה אנחנו חולמים יותר מ- 100 חלומות אך זוכרים רק את האחרון לרוב.
זה סותר את העובדה שבחודשים האחרונים לא חלמתי דבר. ואולם, עכשיו החלום הזה הופיע וכנראה שלא סתם.
משיעור ספורט היום שלי התחיל להתמוטט. הקשבתי לשיר שאני מאוד אוהבת של Leona Lewis השיר Bleeding Love. במהלך השיר נזכרתי בחלום ונזכרתי בבדידות הנוראה שאני מרגישה זה חודשים אם לא יותר. נזכרתי באותו היום הנורא בו איבדתי אותו לנצח.. העיניים שלי נהיו רטובות ואט אט החלו הדמעות זולגות. אני מניחה שאף אחת מהבנות לא שמה לב- הן היו שקועות יותר מדי במשחק ואנבל, שישבה לידי, הייתה עסוקה בלסמס ליון.
עכשיו הבנתי שאני עדיין אוהבת אותך ושאני לעולם לא אפסיק. אהבה ראשונה לעולם לא תמות.
גם אם אתה כבר מת..
ממשיכה לבכות עליך בכל יום, אהוב יקר.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
