לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ג’וני בא, וזה משמח.



Avatarכינוי:  זאת מהרחוב

בת: 36





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חירבושים מחיי.


נורא הייתי רוצה להיות חכמה כזו, שמזהה פוליטיקאים בתמונות בתשבצים, וכותבת על התייקרות הלחם.

אבל אני לא.

אני יכולה לומר לכם שבפרוסת לחם יש 100 קלוריות ולכן בכלל לא כדאי לכם לקנות את המוצר הזה כשיש, אני לא יודעת... יוגורט, נגיד..?

בקשר לפוליטיאים היום זהיתי את מנחם בגין בתשבץ של אחד העיתונים. אבל זה הכל.

אני לא כחמה כזו.

 

נורא מוזר לי לחזור לבסיס, ברצינות.

בקורס הייתי עסוקה תמיד, גם בהפסקות או בשעות הע''ע (שיועדו לעבודה עצמית, אבל בסופו של דבר הפכו לעצימת עיניים) הייתי עסוקה, (כן! לאכול, ללכת לשקם, לדבר בטלפון, או לשבת על הספסל עם המעשנים ולא לעשן, אבל בכל זאת לחוש מגניבה. זה נחשב לעיסוק.)

ופשוט בסיס אני לא עושה שום דבר.

אתמול פגשתי מלואימניק אחד- יש לנו עכשיו הרבה כאלו בבסיס כי כל הזמן עושים תרגילים כאלו של הקפצות למקרה ו...

 המילואימניק הזה צחק עלי על זה שאני לא עושה שום דבר, כאילו מתפקדת על תקן עציץ...

כמובן שזה גם אומר שאני יפה כמו פרח.

 אבל שיהיה...

אני למלמי''ת.

ואני ממש לא גאה בזה.

 

יום חמישי יש לי פגישת עבודה עם הסא''ל (סגן אלוף) שלנו ואני אציג בפניו את תוכנית החינוך שלי, ואני אתחיל לעבוד  והוא ישתף איתי פעולה... כי חינוך זה דבר מאוד חשוב!

 

אויי כמה שאני תמימה.

 

המדריך שלי מהקורס כתב לי במייל, הוא נורא נחמד.

אבל אני כבר יודעת שהוא טוב לב.(:

 

יום נפלא

ממני

המצוננת

 

 

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 12/11/2007 20:35   בקטגוריות אהבה, צבא, עבודה, אופטימי, אהבה ויחסים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כשחברה שלך מתקבלת לעבודה שלך.


אני באמת לא יודעת למה זה כ''כ מפריע לי.

אבל כשהיא התקבלה לעבודה שאני עובדת בה -אפילו אם זה בדרך כלל רק בסופ''שים ובחגים-  זה הפריע, ועדיין מפריע לי מאוד.

וזה לא משנה שאני יודעת שהיא לא תשאר שם יותר מידי זמן מפני שהעבודה הזו לא מתאימה לה וגם בגלל שהיא לא צריכה כסף כי ההורים שלה ממש עשירים.

עצם זה שהיא התקבלה.

זה מעצבן אותי.

 

בכלל, העבודה הזו מעצבנת אותי, וכבר נמאס לי מכל המשמרות האלו, סימנתי שאני יכולה לעבוד כל יום כל היום, לא באמת חשבתי שאני אעבוד ככה.

אני עייפה, עצבנית ומדוכאת.

 

בנימה אופטימית זו, חג שמח לכולם.

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 3/10/2007 17:45   בקטגוריות עצבים, פסימי, עבודה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המפעיל החתיך והקטין


זה פשוט נורא!

אני חושבת שצריך להיות חוק שאוסר על בנים יותר קטנים ממני להראות יותר טוב מהממוצא,  להיות נחמדים ומצחיקים יותר מהממוצא, או בעצם כל דבר שהוא יותר מהממוצא.

כן.

אכן, צריך להיות חוק כזה.

 

טוב בעצם לא.

 

טוב, בסדר הוא גם לא בדיוק קטין, הוא בן 18 ומשהו, ולי יש חודש ל19. אבל הוא עדיין לומד!

וברור שזה מפריע לי.

בעצם למה בכלל שזה יפריע?

הא?!

זה לא כאילו שאנחנו הולכים לצאת או משהו, הוא פשוט מצא חן בעני, קצת.

 

היום עבדנו אחד מול השני כל היום (בעצם בחצי השני של היום כי אני עשיתי משמרת כפולה),וגיליתי שכשהוא מחייך, הוא מה זה דומה לחן אהרוני (זה מכ''נ) וזה ממש עושה לי את זה- לא זה שהוא דומה לחן אהרוני, זה שהוא מחייך...

 

זה פוסט חסר משמעות. - שאלול להמחק כשאני אתפכח.

מטרתו לומר שדווקא כשאני כבר לא לא בבית הספר כל הבנים החמודים עדיין שם.

אולי זה סתם כי אני מתגעגעת ונמאס לי מהצבא.

 

לילה טוב

ממני

העייפה שעובדת 10 ממרות שבוע הבא

(וכן אני יודעת שיש רק 7 ימים בשבוע.)

 

רציתי לכתוב עוד משהו, אבל שחכתי.

כן!!! זה כן היה חשוב!

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 29/9/2007 22:04   בקטגוריות אהבה, אהבה ויחסים, צבא, עבודה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני והבוס- סיפור ארוטי.


כתבתי סיפור ארוטי, אומנם ממזמן. אבל בכל זאת.

אני מפרסמת אותו כאן למרות כל המעמצים והמבוכה שזה גורם ועוד אלול לגרום לי.

 

אז כן.

הסיפור...

 


הסיפור שלי התחיל ביום שני, הגעתי לעבודה ופגשתי את האחמ''ש (אחראי משמרת) שלי עוד במעלית.  (משהו שאתם צריכים לדעת לפני שאני מתחילה להשתפך זה שמהרגע שהגעתי לעבודה הזו לפני שנה התאהבתי בו, אף פעם לא ידעתי שאפשר לאהוב ולרצות כל כך מישהו- אף פעם- עד שהכרתי אותו.) 

כשסיפרתי עלו לחברות שלי הן חשבו שאני אוהבת אותו בגלל כל הקטע הזה ש... טוב הוא קצת הבוס שלי, ולי מאז ומתמיד הייתה מן נטייה כזו להמשך לבנים עם כח, או לפחות סוג של... עד לאותו יום שבו מתחיל סיפורי כבר התחלתי להאמין בזה שהכל סתם שאני לא אוהבת אותו ואולי בגלל שאני כל כך רוצה להתאהב, אני מדמיינת דברים. 

באמת כבר חשבתי שהרגשות שלי אליו -אמיתים, או לא-, הם חסרי כל סיכוי מימוש.

אותו יום שני נכנסתי למעלית לבושה כרגיל בג`ינס וטישרט שחורה עם הסמל של העבודה, אולסטאר אדומות, וכמובן מצויידת בתקווה קטנה שאולי לשם שינוי הוא ישים לב שאני לא הילדה הקטנה (טוב הכל יחסי) מהקופות.

אותו יום זה באמת קרה.

כשנכנסתי למעלית הוא הביט בי וחייך חיוך כזה של  ''שלום'', חייכתי אליו בחזרה ואחרי שיחת נימוסים שלא באמת עניינה אף אחד מאיתנו, שתקנו. ממש רגע לפני שנפתחו הדלתות של המעלית הוא אמר לי ``רוני אני רוצה שתבואי אלי למשרד אחרי המשמרת, אני צריך לומר לךמשהו.``

 מלמלתי משהו שנשמע כמו ''כן המפקד'' והוא צחק, וזה למרות שבאותו רגע קצת נהבלתי כי חשבתי שהוא רוצה לפטר אותי, או לספר לי דברים רעים, ואז כשהתחילו לרוץ במוחי מחשבות של ''מה כבר עשיתי?!''  הוא הוסיף ``תרגעי, זה לא קשור לעבודה``.

 

אותה משמרת עברה כל כך לאט שחשבתי שאני הולכת להשתגע, בדרך כלל השעון נח על פרק ידי ואני מציצה בו אולי פעמיים בכל המשמרת, לרוב זה פשוט כי אין לי זמן לזה.

המשמרת הזו חלפה כ''כ לאט.

הלקוחות היו מרגיזים, ופתאום אותן ילדות צנומות שביקשו ''הפוך חלש, חלב דל שומן, על בסיס מיים'', לא הצחיקו אותי אלה עיבנו. 

בקיצור, רציתי שהמשמרת הזו כבר תיגמר.

הייתי סקרנית לדעת על מה הוא רוצה לדבר איתי.

 וחוץ מזה אני כאילו מאוהבת בו כבר שנה, רציתי כבר ללכת להיות איתו לבד במשרד ולדבר איתו על משהו -לא משנה מה- שלא קשור בעבודה.

 

כשסוף סוף נשמעה ההודעה המיוחלת שמודיעה על סגירת המקום, חיכיתי שכל הלקוחות ילכו, ושכל שאר העובדים יתפנו לעיסוקיהם השונים. כשזה קרה הלכתי לשירותים שטפתי פנים, ידיים, ופיזרתי את השיער שהיה אסוף בקוקו. ואז אחרי כל ההכנות עליתי אליו מתרגשת ממשהו ואפילו לא מבינה ממה.

 

כשנכנסתי למשרד שלו הוא ישב שם על הכיסא מסתובב ובהה במסך של המחשב, כשהבחין בי הוא חייך את החייוך הנדיר כ''כ שלו ובקש ממני לשבת לידו. התיישבתי לידו בצייתנות, חייכתי אליו ואמרתי לו:  ''אז סוליטר, זה מה שאתה עושה בזמן שאני מתמודדת עם כל הפקאצות שבאות לכאן!!!'' 

הוא צחק ונגע לי ביד בעדינות, אחרי כמה שניות של שתיקה הוא אמר ''תגידי מה דעתך שאני ואת נצא לאנשהו, לאן שמתחשק לך..?'',

כשהוא אמר את המשפט הזה, חשבתי שאני הוזה, משהו כמו בסרטים כשממש רוצים לשמוע משהו ואז מדמיינים ששומעים אותו. 

לא ידעתי מה לומר לו, ברור שרציתי ללכת איתו, לא משנה לאן ולא חשוב מתי, כל מקום שהוא היה מציע היה מקובל עלי. 

לאחר כמה זמן, כשכבר הייתי בטוחה שזה מה שהוא אמר, חייכתי ואמרתי לו שברור שאני רוצה.

פתאום שמתי לב שאני עדיין מחזיקה את היד שלו אז הסתכלתי לו בענים- יש לו עיניים חומות וגדולות, קצת שקועות-  ומצאתי את עצמי דבוקה אליו, כשהוא מחבק אותי חיבוק חם, אוהב וחזק כל כך, חיבוק דובי.  

שפתיו חיפשו את שלי ולשונו נכנסת לפי -אני לא יודעת כמה זמן התנשקנו אולי כמה דקות, אולי שעה, איבדתי לגמרי את תחושת הזמן.

באותו רגע לא יכולתי לחשוב על כלום, אבל הבנתי, רק באותו רגע, למה אנשים כ''כ אוהבים להתנשק, וזה היה מוזר בהתחשב בעובדה שלא הייתי בדיוק תמימה. 

היה לי נעים  ולא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם. 

באותו רגע חשבתי שאני רוצה לשכב איתו, ממש רציתי את זה, ואפילו לא חשבתי על מה שאני עושה, התנתקתי ממנו בעדינות, והורדתי את החולצה והג'ינס שלי, הוא הביט בי משועשע, אבל לפני שהוא הספיק לומר משהו ליטפתי אותו קצת, ונצמדתי אליו, אחרי כמה דקות נוספות גם הבגדים שלו היו על הריצפה ושנינו עמדנו עירומים, מחובקים ומתנשקים בלהט.

התחלתי ללטף אותו לגעת בו, מרגישה אותו קרוב כל כך אלי, ומפנימה לראשונה שזהו, מה שרציתי כל כל מהרגע שפגשתי אותו אכן מתרחש עכשיו.

הוא ליטף לי את החזה ונישק אותו. ואני הייתי על סף עילפון.

הוא השכיב אותי על הריצפה, היה לי קצת קר אבל הוא חיבק אותי, עד שנשרפתי מבפנים, כך שלאחר כמה שניות למרות שהרצפה הייתה קשה וקרה היה לי נוח, נעים וחם, מאוד מאוד חם. הוא התחיל לנשק לי את הבטן והחזה ולאט לאט הוא ירד למטה, וכבר הרגשתי את הזיפים שלו מדגדגים לי את היריחיים והרגשתי את רטיבות החמימה מתפשטת לה.

כשהייתי ממש על הסף, תפסתי אותו מהמותניים ומשכתי אותו לעברי, הרמתי מעט את הישבן שלי לעברו, הוא חדר לתוכי נכנס ויוצא ונכנס ויוצא.

ואז כששנינו גמרנו, שכבנו, סתם ככה אחד על יד השני, ונתנו לדקות לחלוף. 

 

אחרי כמה זמן הוא אמר לי ``וואו`` עם חיוך מבויש ומתוק כזה.  חייכתי אליו ואמרתי לו ``כן, זה היה וואו`` .

אחרי עוד כמה זמן קמתי והתלבשתי.

לבסוף הוא הסתכל עלי נגע לי בכתף בעדינות ואמר ``אז מה? יום שישי אני ואת הולכים לסרט... נכון?!``


 

אז כמו שכבר הבנתם, ואולי בעצם לא. הסיפור מבוסס על פנטזיה שלי.

אבל כל קשר בינו לבין המצאות, הינו מקרי בהחלט.

 

שיהיה לכם יום נפלא

ממני

אני

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 23/9/2007 12:27   בקטגוריות סקס, ארוטיקה, אהבה ויחסים, עבודה, סיפורים, פנטזיות  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כשחושקים בבוס החתיך.


היום היתה מסיבה לכל העובדים לכבוד ראש השנה.

 אני לא נוטה לצאת למועדונים. 

אני  ממש לא אוהבת את הקטע הזה בגלל כל העשן והצפיפות הזו עם אנשים שאני לא מכירה וזה....

אבל היום היה לי פשוט כיף, וגם טוב הכרתי כמעט את כל האשים, זה היה מעודד.

בהתחלה נורא התביישתי לרקוד ליד כולם, אולי בגלל שכולם הכירו אותי גם, אבל אחרי ששתיתי קצת (באמת קצת) השתחררתי ורקדתי.

 היה נורא כיף.

 

יש לי אחמ''ש שמהרגע שהגאתי לעבודה הזו הוא הדליק אותי, אני לא יודעת למה זה. אולי כי פשוט הוא כזה מצחיק, שנון, חתיך, חכם, חמוד, ו...טוב כ גם בגלל שהוא הבוס שלי, ולי תמיד שי נטייה להידלק על המפקד, הקצין, הבוס, המדריך בצופים ונו... הבנתם את הקטע.

כל השנה שעברה ממש אהבתי אותו, ומאז שהתגייסתי אז מין הסתם הכרתי בנים חדשים, נקלעתי למצבים שונים ומשונים, וגם ובעיקר לא ראיתי אותו הרבה זמן בכלל הטירונות והזמן הסתגלות וכל זה.

חשבתי שכבר ממש לא אכפת לי ממנו. אבל היום כשהוא נכנס למועדון, הוא נעמד מולי במלאו הדרו (ובאמת תאמינו לי שיופי והדר לא חסרים לו), הסתכל עלי והחזיק לי את היד ממש חזק.

אז טוב פשוט הכל חזר אלי.

והמבט שלו לא יוצא לי מהראש, לפחות עד שהוא השתכר ואז זה היה מצחיק לראות אותו עם וודקה ביד אחת סיגריה בשניה ורוקד- או יותר נכו לומר, עושה אוירון בכל המועדון.

אבל אתם יודעים, למרות שבדרך כלל ריח של סיגריות והלכוהול עושה לי בעיקר בחילה. היה נחמד לראות אותו, גם ככה, כשהוא לא האחרי משמרת, כשהוא פשוט בחור בן 26 בערך שיוצא ונהנה.

 

 היה נחמד מזמן לא רקדתי ואני באמת צריכה לעבוד על זה.

אבל היה פשוט כיף.

לילה טוב

וגם בוקר טוב

ממני

 

נ.ב-  סליחה על כל הטעויות כתיב, 2 לפנות בוקר ועוד רגע אני נרדמת על המקלדת.

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 19/9/2007 01:57   בקטגוריות שחרור קיטור, עבודה, אופטימי, אהבה ויחסים, סקס  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



3,724
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזאת מהרחוב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זאת מהרחוב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)