תמיד ידעתי שקיימת בי השאיפה הבלתי מוסברת הזאת לשלמות. אולי מעצם היותי אדם, אולי מעצם היותי חלשת אופי ובעלת הערכה עצמית בגובה דשא (או לפחות בגובה הדשא שבחצר ביתי. מה שנשאר ממנו). עם השנים מאז שהבחנתי באובססיביות הזו שקיימת בי, והרדיפה אחר המושלם, ניסיתי לדכא אותם בכל דרך אפשרית. ידעתי כי השאיפה הזאת, כי הרגשות הבלתי נמנעים יאכלו אותי מבפנים. ובשקט חרישי ישרפו את כל מה שבניתי עם השנים. את מה שאני. וישאירו רק דמות חלולה. צל של מה שהייתי פעם- מאושרת. אולי אני מגזימה-עוד תכונה שלילית שמצאתי בנבכי נשמתי. ואולי אני קיצונית, אבל רגשות הם דבר בלתי נמנע בלתי מובן ובלתי ניתן להסבר. רמות השנאה העצמית אליהם הגעתי בחודשים האחרונים היו כל כך גבוהות שלא פעם עלו בי מחשבות נוראיות על ריקנות ועל כלום ועל מה שאחר כך. וכמה שחיפשתי (לשווא) לא מצאתי אף נקודה אחת ולו קטנה ביותר שאני אוהבת בדמות שיצרתי לעצמי, באדם הזה שמתיימר להיות אני.
נמאס לי ממלחמות עם עצמי.
מלחמות עם האופי.
מלחמות עם השאיפה.
מלחמה אחת ובלתי פוסקת עם השאיפה לשלמות.
אני לא הולכת נגד עצמי יותר.
נגד מה שאני.
אני לא אהיה מושלמת. שלמות היא אשליה שיצרנו לנו. אשליה שכל אחד יצר לעצמו. אבל אני אנסה. עד שזה יהרוס אותי. יהרוג אותי. ישמיד כל שמץ אנושיות שקיימת בי. כל ניצוץ של שמחה. והרי בסופו של דבר, כולנו נמות.
מושלמת:
רזה. (49 ק"ג)
רקדנית טובה.
פסנתרנית טובה.
יפה.
מתנדבת ותורמת לחברה.
צופיפניקית.
בעלת ערכים ואידיולוגיות.
שומרת על הערכים והאידיולוגיות.
נאמנה לעצמה.
נאמנה לחבריה.
מסוגלת לאהוב.
מסוגלת להרגיש.
חזקה נפשית.
עדינה.
מנומסת.
גאה.
תלמידה טובה.
ממצה את הפוטנציאל.
יודעת בדיוק מה היא רוצה.
אני אפילו לא דבר אחד מהרשימה הזאת.
בינתיים.
שלכם (ובעיקר שלי),
Perfection Seeker
כינוי:
P.S
בבלוג זה
בכל הבלוגים
