עברה כמעט שנה מאז הפעם האחרונה שהייתי פה..

לא הייתי זקוקה למקום הזה, למרות שתמיד הייתי זקוקה למקום לפרוק את הרגשות שלי..

והיום נזכרתי כמה אהבתי לפרוק פה ואני זקוקה לזה..

איבדתי את אדם שאני נורא אוהבת..אני כבר לא אקבל אותו חזרה..לא כי הוא מת, לא כי הוא טס רחוק..כי הוא פשוט לא רוצה..

הוא אהב אותי, לפחות ככה הוא אמר.

שהוא אהב מכל הלב ואני הייתי האדם שהכי קרוב לו..הייתי..

קשה לי לדמיין את עצמי בלי האדם הזה והלב שלי נורא כואב..כואב כי אני יודעת שמישהי אחרת תחבק אותו..שמישהי אחרת תבלה בחברתו..

כי אני יודעת שאין דרך להחזיר את הכל חזרה...

כואב כי אני יודעת שאני אשמה באובדן הזה..עשיתי דברים שאין בהם דרך חזרה..

והוא לא עונה לי..הוא מתעלם ממני ומקיומי..

אני לא חשובה לו כלל..

והלב כואב..

אני על סף דמעות שלא יעזרו בכלל..כי שום דבר לא יחזיר אותו אליי..

אני יודעת שהקשר לא היה מושלם..אבל אף אחד לא מושלם..

האדם הזה גרם לי לחייך סתם ככה בלי סיבה..היה לי טוב איתו..

אייך אני מחזירה אותו אחרי שפגעתי בו?

הוא אמר שאני לא אשתנה..ושהכל ישאר אותו דבר..ושהוא תמיד ישאר ה"אשם" בהכל..

הוא אמר שהסיכוי שנחזור הוא קטן

ונראלי שאחרי זה רק הרסתי את הסיכוי הזה..

אני אוהבת אותו נורא..

ורע לי..כמו שמזמן לא היה לי רע..

-

עריכה:

אני יודעת שזאת לא הפעם הראשונה שרע לי בגלל מישהו..אני יודעת שתמיד הייתי בטוחה שהם כל חיי ואיתם אני אתחתן ואגדל את ילדיי.. ורציתי להעביר איתם את עתידי..

עם רובם אני עדיין בקשר טוב..

אבל עדיין..למרות שאני יודעת שיעבור ויהיה יותר טוב..ושהזמן ירפא כמו תמיד..

עכשיו בזמן הווה זה כואב ולא נעים..