טוב- אבל מבלבל.
מתחילים ללמוד שוב, מרגיש כמו האחד בספטמבר. אני לא יודעת איך אני אעמוד בקצב המטורף הזה של המבחנים ועוד בשנה האחרונה של הלימודים האלה..
אני צריכה לקחת שניה לנשום, המעבר החד הזה לתוך המתמטיקה והפיזיקה מעלה בי בחילה.
יניב עושה לי ממש טוב, כיף לי אבל גם מאתגר. לא מושלם בכלל כל העסק הזה, וזה מה שהופך את הכל לכל כך מעניין ואני עוד צריכה לפצח אותו. עוד לא ממש הצלחתי להתחבר ולהגיד בעיניים עצומות שאני אוהבת אותו. זה לוקח לי זמן כל העסק הזה ולפעמים הוא קצת לוחץ על הנקודות הלא נכונות וזה רק מרחיק מלהרגיש אהבה. אתמול "נאלצתי" להגיד לו את זה בחצי קרירות וחצי חוסר הבנה. אבל אם זה יצא מתוכי אולי זה היה אמור לבוא?
חזרתי ממנו בקור כזה של תחילת החורף, כמעט לפנות בוקר. הטמפרטורות הנמוכות בחוץ והאספלט עדיין רטוב מהגשם, קיוויתי כל שניה שלא יופיע איזה ברק עם רעם שיבשר את החזרה של הגשם. אני לא יודעת אם לקבל יחד עם החורף בזרועות פתוחות גם את הדכאון שתמיד תוקף אותי באותה העונה. זה מפחיד אותי, כל הקדירות הזאת והפחד להיות לבד. הפחד שאני לא מספיק טובה בשביל כולם. לקבור את הראש בתוך האדמה כדי לא לשמוע הכל.
יהיה בסדר, אני מניחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
