עד שהכל יעבור..

קשה לי לפתוח בדברים, כמו שקשה לי לראות אותך וישר להרגיש פתוחה וישירה. אני צריכה את זמן ההסתגלות שלי לדברים מהסוג הזה.. אני אפילו מרגישה שאני זו לא אני כשאני נמצאת איתך באותו החדר. לא יודעת אם זה תלוי בך, או תלוי בי.. זה פשוט תלוי סתם ככה באוויר, כי זה מטבע הדברים שאישה תנסה להרגיש גבר והגבר ינסה להפעיל שריר על האישה, מה שמלחיץ אותי מאוד. בטח שמת לב שכל מילה שהיא לא מחמאה יכולה להוריד אותי מהפסים החלודים שלי ולהכניס אותי למסילה של רכבת תחתית משובשת ביותר. קניתי לעצמי את האגו על ידי מחמאות של אנשים, על ידי מילים שאולי נאמרו סתם.

ביני לבינך מספר המילים שנאמרו הוא ספור למדי. אפשר לומר שאני להתבטא לא ממש הצלחתי, לא להתחבר לעצמי ולהרגיש שלמה לפחות. כי אני יודעת בדרך כלל מה אני שווה, ומולך זה פשוט מתגמד. לא כי אתה טוב יותר, ממש לא. כי אתה מלחיץ אותי. כי יש לך הערות מגעילות וחוסר כבוד שלא מצליח להתעכל אצלי. כי אני שכשאני מדברת יותר מידי אני מרחיקה אנשים ממני כי הם נבהלים בדיוק כמו שאני נבהלת ממך ובכלל, יש בך כל כך הרבה תכונות שהיו לי פעם עד שהחלטתי להתהפך ולפשוט את האגו המסריח הזה מעליי, לדעת שהרגש יותר חשוב מהכבוד. אבל איתך כל הדברים שנאמרים שלא בכוונה פוגעים בכל זאת, זה כמו הבקעת גול עצמי. לא התכוונתי אבל זה הורס. ואני מבינה ששנינו עדיין לא בטוחים מה אנחנו רוצים מהמערכת היחסים הצעירה מאוד שמקרטעת לה בינינו, השאיפה היא למשהו רציני. אבל אני בטוחה שלא נמצא אותו בין הסדינים והנשימות הלהוטות. היום כשיצאתי מהבית שלך הבנתי שאני לא מכירה אותך, שאני מצפה ממך שתעריך אותי כשאתה בעצם לא מכיר אותי מעבר לשם ואיך הגוף שלי נראה בחושך. לא רציתי שמחר תגיד לי לבוא אלייך שוב, אני אגיע מזיעה, נתנשק, תתן את הערת חוסר הטקט היומית שלך, אני אצטרך ללכת וכשאבקש ממך ללוות אותי תגיד לי שאתה עייף. למרות שארבע לפנות בוקר היא השעה בה אני אמורה להתהלך לבד ברחוב. כל מה שהיה נראה משוחרר וחופשי כל כך נראה לי סתמי, אפילו הסיפוק שאני מקבלת ממך עושה לי להקיא. כי אני יודעת שזה לא מה שאני צריכה, שאני צריכה קצת יותר מתורן שיתחכך לי בין הרגליים ומנשיקות קטנות שכרוכות בזה שתגיד לי כמה אני חמודה ומתוקה. כדאי שנתחיל להפגש בשעות נורמליות יותר, שנכיר אחד את השנייה, שנבין אם אנחנו מתאימים. שנרגיש חופשי ונוח בין שנינו לא רק מבחינה מינית, ואז ככה יהיה הרבה פחות מביך להיות האחד עם השנייה מול החברים שלנו, שאני לא ארגיש יותר כיאלו אתה מתבייש בי ואני עומדת כמו עציץ מחייכת ומבליטה את הציצים. אני שונאת מערכות יחסים שמבוססות על כלום. אני שונאת לא להיות עצמי, להיות לחוצה כמו שאני בתקופה האחרונה (בלי קשר אלייך) ולרצות ללכת הבייתה כל הזמן. לא רוצה להחמיץ דברים בגלל שאני איתך, אני רוצה את החופש שלי, לדעת שאני יכולה לנסוע וללכת עם חברות מבלי שתגיד לי שאני צריכה להעדיף אותך על פניהם כשאתה עדיין זר. אני לא שונאת מערכות יחסים בדרך כלל, אני אפילו נהנית מהן וחפשתי אחת שתעשה לי טוב עד שאתה הגעת. כנראה שהגעת לא סתם, אז עדיף שזה לא יהיה סתם. אני מקווה שאני אצליח להגיד לך את כל הדברים האלה כמו שאני מצליחה לכתוב אותן יפה-יפה עם רווחים מדוייקים.

הלוואי שתבין. אני לחוצה. שוב.