עד שהכל יעבור..

"

כשגרתי בבית אצל אבא, הוא הרצה לפניי על ההשקפות שלו, וההשקפות שלו נהפכו להשקפות שלי.

אם הייתה לי דעה אחרת, הייתי מסתירה אותה, מפני שידעתי שזה לא ימצא חן בעיניו. והוא קרא לי ילדתי-בובתי, ושיחק איתי כמו שאני שיחקתי עם הבובות שלי.

ואז באתי אל ביתך-

אני מתכוונת שעברתי מבעלותו של אבא לבעלותך. אתה ארגנת הכל לפי טעמך, ככה שבאופן טבעי אימצתי לי את הטעם שלך - או שרק העמדתי פנים - אני כבר לא זוכרת

בדיוק איך זה היה.

"

פתאום זה נראה לוחץ.מפחיד.מעצבן.מטריד.חונק.דוחק.משתיק.מסגיר.מפחידשוב.מתסכל.מוזר.

אני לא יודעת בדיוק איפה אני עומדת עכשיו בכל הקשר הזה,

השיחות רק הולכות ומתמעטות, מעלות צחנה.

השאלה היא מה יותר גרוע, לשתוק מאחורי כל העצבים האלה או הפחד של להשאר בלעדיו.

עם כל הציפייה שלו ממני להיות כמוהו, מה שאני לא,

אני מעדיפה שלא לדבר איתו שוב אף פעם.