סיפורים של חוסר שינה

"אלוהים נמצא בדברים הקטנים" הוא פתגם שאנו אוהבים לדמיין כתוצאה של איזושהי חוכמה מצטברת, הבנה דקה ומפוכחת של האחדות האלוהית לעומת השפע המציאותי. אבל בחינה קצרה של הפסקה הראשונה שנכתבה על אלוהים מלמדת שכבר אז אהב לדקדק.

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.  ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.  ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.  ד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאוֹר, כִּי-טוֹב; וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.  ה וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם אֶחָד."

אני יודע, קבל"קיי היקרים, כי למדתם את הפסוק בערך 43 פעמים, אבל אנה, אזרו קצת סבלנות.

מעשה הבריאה הראשון הוא בבירור השמיים והארץ. אבל אחרי שברא אותם, אלוהים נמנע מפעולה, ובמקום זאת מצווה על האור להיות, להיווצר. הציווי (בקשה?) הזה צריך וידוא ואישוש, ועל כן החזרה על "ויהי אור". החושך, לעומת השמיים, הארץ והאור אינו נוצר כלל, אלא מוגדר מעצמו עוד לפני האור, ושניהם מתקיימים כהפכים. אבל בנקודה זו אלוהים אינו מסתפק עוד בהגדרות סמנטיות של הפכים ומילים מפיחות-בריאה.  הוא חוזר אחורה, ובעצמו ובכל ישותו מבדיל בין האור והחושך. רק לאחר ההבדלה האלוהית הזו נכתב "ויהי ערב ויהי בוקר".

כלומר, אם את העשייה האלוהית אנו מחפשים, נמצא אותה באפור, במעבר העדין של השחר והשקיעה. אלוהים, כבר בפסוק הראשון של הברית הישנה ביותר בינו לאדם, נמצא בפרטים הקטנים, באותן שניות שהיה צריך להגדיר בעצמו, כל אחת הרת משמעות אבל בלתי ניתנות להבחנה ביחד.

                                                                                        *

מספר פעמים כבר שמעתי את הסברה כי ציוץ הציפורים לעת שחר אינו שירה רננה לאל השמש העולה, אלא צווחות אימה, פאניקה שאוחזת בבעלי-הכנף בעלות מוח האפונה למראה אמבטיית הלבן השוטפת את קיומם.

הן פשוט לא זוכרות את השמש, וכל יום מחדש הן חיות סיוט בלהות שראשיתו הרבה לפני מלחמת העולם השנייה.

אבל כל פעם שאני מסתכל בשקיעה, אני חושד שאיזשהו חלק בי, פרימיטיבי ומוסתר היטב תחת אונות וקליפות אחראי לרעד בשפתותיי למראה כדור האש שכל-כולו התנאי לחיי צונח אל הים, וכל פעם ופעם שביב בי מפחד שלא אשמע עוד ציפורים מבוהלות לנחמני.