סיפורים של חוסר שינה

איך ממשיכים עלילה תקועה?

או שהגיבור חולם.

או שמצלצל הטלפון.

או שמישהו מת.

או שנכנסת אישה. מושכת. מסתורית כזו. עם קצת רוע מפציע. ושמלה אדומה. עם שסע שמגיע לה עד אמצע הירך השמאלית. והיא תהיה גם שזופה. הירך, זאת אומרת. אבל גם הפנים. ובלי כל מיני סימני שיזוף. למרות שאין צורך לחשוב שתהיה מושלמת. צריך להיות בה פגם, אבל קל. כזה שיוכיח שאתה עמוק מספיק כדי לחשוב שיופי פגום הוא דווקא מושך יותר, ומצד שני שלא ירתיע קוראים, שעוד יחשבו שהם קוראים על מכוערת, חלילה.

תזכור, וזה חשוב מאד! אין הקורא בא אליך כדי לקרוא על איזו עלמה חסרת חן וחוש אופנתי. הוא כאן כדי לקבל, כמו תמיד אצלו, פיסת סיפור שתואמת את המציאות כפי שהוא רוצה שתהא.

ומה, אתה רוצה לכתוב על אישה לא מושכת? הרי ממש עכשיו, או ליתר דיוק כבר יותר מדי זמן, נתקעת באיזו נקודה. ואפילו לא נקודה בעלת חשיבות. סתם אחת שנעמדה בסוף בטרם עת, מוות שמבחינתך הוא בלתי מתקבל על הדעת. ועכשיו, מול החיץ הזה, תתחיל לענות את עצמך בכתיבה על דמות לא-משובבת?

תן לעצמך קצת מנוחה, תירגע, תיהנה.

שתצעק כשתתענג. נוודא שהיא תתענג. בפירוט גרפי וגדוש. כאן אל תפחד, תמציא מכל הבא ליד.

חוץ, כמובן, מכאב מעבר לסביל, או אביזרים מתקדמים מדי שיעמיסו על מוחו של נמעננו. או דם והפרשות קצת מגעילות. אך חוץ מזה, אין לך מה לדאוג, אתה ברגעים אלה משרבט את מוקד המשיכה העיקרי של הספר העתידי שלך.

כן, אל תטעה, הם נהנים עכשיו. כל הקהל הזה מקמר קצת את גבו ועיניו נפתחות בציפייה למשפטים העתידים לבוא.