לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפורים של חוסר שינה


סיפורן של ילד המחפש אהבת אם וחיק חם, אי שם בעתיד הנשלט על ידי רובוטים אנטי-שמיים, כשלעזרתו חתול המצטט דברי משוררים רומנטיים וגבר מחוספס ולא מגולח עם לב זהב ולהביור,העוזר לו בעל-כורחו, עד שהם מבינים שחברות נמצאת לפעמים במקומות הכי לא צפויים.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

המלחמה הפושרת


או: עלייתו לגדולה של טוראי אדם ואהרן קורנס

 

בצהרי ה-6 באוקטובר 2023, נכנס א', אז קצין צעיר ומבטיח בחיל המודיעין, לחדרו של הממונה עליו בענף הביו-טכנולוגי של חטיבת המחקר,סא"ל ב', והניח בהססנות ידיעה על שולחנו. "הם הצליחו" פלט בפחד. ב' העיף מבט אחד במסמך ומייד התקשר לרח"ט ג', שהתקשר לד', ראש אמ"ן.

כשהרמטכ"ל ה' הניח את השפופרת, רעד חלף בגופו.

חיזבאללה הצליח, למורת רוחנו, לאחר שנים של ניסויים כושלים, ליצור עכבר דו-ראשי. העכבר יכל לפתור מבוך בראש אחד ולתת עצות אופנה למדענים שרכנו מעליו עם הראש השני.1 באותו זמן, הייתה תוכנית האוגר הדו-ראשי הישראלית בחיתוליה, והצלחנו להגיע רק לכדי אוגר בעל ראש וחצי.

מייד עם הישמע הבשורה הכריז ראש תע"ש (שמוצאו מצד אימו היה מאושוויץ ומצד אביו מילדי תימן האבודים) על שילוש התקציב לפרויקט.

היה זה השלב הראשון במה שנודע לימים כ"מרוץ הראשנים" בין ישראל לאויביה. מכרסמים דו-ראשיים נשלחו למשימות בעורף האויב, כלבים תלת-ראשיים הוצבו בנתב"ג וחתולים בעלי ארבעה ראשים ליקקו עצמם במיומנות בפתחי מוצבים. בשיא התקופה שמר ראש הממשלה דאז, עמרי שרון, איגואנה חמש-ראשית על אדן החלון כחלק ממערך האבטחה נגד זבובים אויבים (17 ראשים לזבוב, הישג מדהים לערבים האלו).2

אך ההישג  הגדול ביותר אל מול אויבינו התרחש בשנת 31', כאשר ממעבדת היולדות של תע"ש יצא טוראי אדם ואהרן קורנס – הטוראי הדו-ראשי הראשון בעולם!*

טוראי קורנס גויס לסיירת מטכ"ל, שם יצא שמו כלוחם רגיש ללא-חת, חייל אימפולסיבי ושקול, איש אדמה ואינטלקטואל חריף. האגדה מספרת שפעם, בסוף מבצע חשאי מוצלח שעליו פיקד, למראה גופות המחבלים השרועות לכל עבר, נמלא ליבו בחדוות הרג וחמלה למין האנושי, ומייד הוציא מתרמילו ספרון שירים ליהודה עמיחי, והקריא ממנו בעודו מרוקן מחסנית באוויר.

תוך 3 ימים היה לקצין, תוך 4 מונה למפקד היחידה. מקץ חודש היה אדם ואהרן לרמטכ"ל, והוביל צבאותינו לניצחונות כבירים על האויב. בסיסי מחבלים נמלאו ביחידותינו, רשתות הקשר הוצפו בקריאות מפקדינו. הערבים המסכנים, מבולבלים מצורת לחימה חדשנית זו, נטשו כליהם ונכנעו.

לאחר כשנתיים, ועבודתו הושלמה, פרש קורנס מצה"ל ופנה לפוליטיקה. בעוד אהרן ישן (תקופת הצינון הרי קבועה בחוק), ניצח אדם בבחירות לראשות הממשלה. משנבחר והושבע, העיר אדם את אהרן ומינה אותו לשר לעניינים דו-משמעיים. הייתה זו תחילתה של תקופת צמיחה והתפתחות נפלאה לארצנו, שמנועה שיטת שלטון ייחודית ומושלמת: אהרן אמר דבר אחד, ואדם ביצע ההיפך, אדם הכריז על רפורמה, ובאותן שניות ממש העביר אהרן חוק נוגד בכנסת. האחד נתן יד, השני הפליק סטירה.

אכן, הגשמת העם היהודי בארצו.

 

1.       ראה "חידות דו-ראשיות: למה טובים השניים מן האחד?" 2027

2.       ראה "השב"כ: נופלים כמו זבובים" 2030

* מעשה ידי אדם. לקריאה על טוראים דו-ראשיים שאינם תוצאה של הנדסה גנטית, ראה "בעקבות הפצצה: מה לעשות עם מוטציות?" 2008

נכתב על ידי , 26/12/2007 15:46   בקטגוריות סיפרותי, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מילת השבוע








נכתב על ידי , 22/12/2007 22:32   בקטגוריות סיפרותי, בית ספר  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצה לסופר #3522


"פססטטט!" לחש קול קטן ודחוף.
"אל תקשיב לו!" נשמע שוב הקול, חנוק, כאילו דרך שכבת נפטלין.
"זה לא מה שאתה רוצה. כן, אני יודע ש"נתקעת בנקודה, ואפילו לא כל-כך חשובה" וכל זה, אבל זה? מין? נשים בשמלות אדומות? רומאן או סרט לאמצע הלילה אתה כותב?...כרגע נראה שאף אחד מהם. סליחה, לא התכוונתי...תשכח מזה...כן נו, בכל מקרה...
"תשכח מעצמך, אתה לא חשוב. לא מה שאתה רוצה ולא מה שאתה מרגיש, ילדון מתוסכל. אל תראה את עצמך כאיזה אביר רם-מעלה ומילה. אתה לא משהו שיש לשאוף אליו. אתה הבעיה בכל הסיפור הסיפורי הזה. כל דבר שתכתוב יהיה "אתה", כי יהיה מוגבל על ידי אלף ואחת הנסיבות המטרידות שמרכיבות את הכתיבה שלך, כולל הנעליים האלה שאתה לובש. תוריד אותן. לא חשוב, אני סוטה מהנקודה...מה הנקודה? אתה הנקודה, קמצוץ קטן של דיו בסוף משפט. ולא פסיק בעל כובד, אלא פשוט נקודה. תעזוב את כל הדאגות והתירוצים בהם מתכסים ומתפנקים, כל ה"סיבות", ה"מחסומים". תשב ותכתוב, זב-חוטם קטן, ואם אין לך מה לכתוב, תסתום. ואם אתה מתעקש, אז תגביל את עצמך. אל תלך לנושאים הקלים. על זין, פין פועם, כוס תאב וואגינה רוטטת של בוקר סיפרו מערות כבר לפני שלושת אלפים שנה.
"שים לך גבולות של קיום, או נקודה קטנה שלי. על תחשוב על הכול. תחשוב בקטן, ומשם, לאט לאט, בצעדי תינוק ומשפטים תופחים, תערום ותערום את המילים. עוד משפט ועוד אחד. תעקם את העולם לסמלים של שחור-ולבן. אולי אפילו איזו פסקה תצא לך מזה..."
...
...
...
"מה אתה רוצה עכשיו? איזה משפט סיום מעודד על "הקוראים שלך" ו"יצירת המופת"?...תחליף את הנעליים ונדבר. אני חייב ללכת."
נכתב על ידי , 14/12/2007 02:07   בקטגוריות סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



החונ"חים - חלק שני


אז הם מתחילים לאכול, וגדלים, וגדלים, וגדלים. עם כל רגע שחולף הם מתנפחים, נדחקים אחד לשני וממלאים את חלל האוטו. אני מתחיל להרגיש לא נעים, המקום נהיה קטן מדי, אני רק רוצה לצאת משם, ואני רואה מתחילה לזוז בכיסא, מסתכלת בחלון.
והם שבעים, מרוצים מעצמם, דחוסים אחד ליד ועל גבי השני. אני יודע שזה הזמן לעשות משהו. אם לא, ייקח להם שעות לעכל, ואז שוםדבר לא יהיה ביני לבינה.
זה עכשיו - הכל או כלום.
אני צריך להגיד משהו כל-כך ילדותי, מטורף או מפגר, שהיא פשוט תפרוץ בצחוק. צצוקה של אישה, אפילו גיחוך קטן, ידעתי כי ביכולתו לגרש אפילו את החונ"חים החזקים ביותר.
אני עוצר ברמזור, והומלס בלונדיני עם כוס קלקר סדוקה נצמד לי לחלון. כולנו מסתכלם עליו, אני נותן קצת כסף, הוא עובר למכונית אחרת ואני מנצל את ההזדמנות.
"נראה לי שהוא רוצה אותי."
"מה?" היא תמימה, בטוחה שפשוט לא שמעה טוב.
"ההומלס הזה, אני אומר, נראה לי שהוא רוצה אותי."
חיוך קטן עולה בין השפתיים. זהו, דחיפה קטנה והכול יפרוץ יגלוש החוצה.
"איך שהוא נצמד אליי, הסתכל לי ישר בעיניים, נופף בכוס - רואים עליו."
"אה" היא אומרת ואז פורצת בצחוק.
אני מסתכל עליה ועל הגמדים הבני-זונות האלו  מתקפלים, נהפכים לפיסות גומי רכרוכיות בלי אוויר. אני קורץ להם ופותח את החלון, שיהיה להם קל יותר לצאת החוצה, אל יער הרעש של רחוב מאיר דיזנגוף.
הצלחתי! ניצחתי אותם. השיחה קולחת מכאן בזרם קבוע, פחות או יותר. אנחנו מתיישבים איפשהו, שותים בירה (ודיאט קולה קולה/יין לבן/מרטיני), בודקים שכל האיברים הנכונים זוגיים, סימטריים, במקום.
ברגע שהשיחה מתחילה להדלדל, אני מזמיין חשבון, רואה אותם מתחילים להתקבץ סביבנו...אנחנו מגיעים אליה הביתה, נכנסים למיטה, ואני מבקש ממנה לשים דיסק, רק ליתר ביטחון...
נכתב על ידי , 10/12/2007 00:40   בקטגוריות סיפרותי, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



החונ"חים - חלק ראשון


ובכן, סיפורנו מתחיל יום אחד שבו התקמצן עליי מזלי ובחורה זרקה אותי. היא עשתה זאת מאותה סיבה שכל בחורה בעולם עושה את זה:
היא לא יודעת.
פניתי אליי ושאלתי:
"מה יש לא לדעת?"
חקירה קצרה הובילה היישר ליוון העתיקה, שם כבר לפני אלפי שנים נקבע כי החוכמה הגדולה ביותר היא ההבנה כי איננו יודעים מאום. מכאן הסקתי שני דברים:
1. חוסר ידיעה הוא כנראה דווקא מצב טוב להיות בו.
2. אני צריך להפסיק לצאת עם בחורות משכילות.
אך בזמן שהמסקנה הראשונה גרמה לי רק נחת, הבנתי מייד כי לא אצליח להפיק כלום ממסקנתי השנייה. אתם מבינים, מספרכם הנאמן, הצנוע והכנוע לוקה בתסמונת נוירו-מנטלית, על גבול הפסיכוטית, הנקראת "תסמונת רוצֶאגַמשִיחא כרונית". מצב בריאותי קשה, התגלה אמל מספרכם העגום לאחר כמה פעמים שבהן ניסה לצאת עם בנות ש...איך לומר, לא סיפקו אתגר אינטלקטואלי.
המבט המזוגג הנלווה לכל מילה בת יותר משלוש הברות גורם לי עוויתות. הבעת השאלה אשר עלתה על פניהן אחרי המילה השביעית בכל משפט עשתה לי גירודים. כל פעם שפלטו לעברי "ואללה" ריחף מעליי איום להתקף אפילפטי.
מיואש, פניתי שוב למספרכם החלוק בחוסר הבנה"
"מה יש לא לדעת?"
הרי זה כל-כך ברור - אני, היא, מיטה, והחיים מתנהלים מעצמם...שמתם לב פעם כמה קל לנהל שיחה במיטה?
ואז נזכרתי בפעם הראשונה שנוכחתי בהם, בחונ"חים.

אספתי אותה מהבית. היא נכנסה לאוטו ופלטה "היי" מנומס וקצת חושש. סגרה את הדלת והתחלנו את מסענו לעבר מיקום הדייט המיוחל. בשם אלוהים, הנסיעה מהבית למקום בו תנסו לנהל שיחה היא-היא הסיבה שבגינה ימציאו יום אחד טלפורטר. אין לאן ללכת, אין לאן לברוח. אי אפשר להזמין מהבר, שירותים אין (ולא כדאי לאלתר). אתה חייב להישאר בקופסת הטונה המשתנעת הזו. דבר או תמות.
ואז ראיתי אותם, את גיבורי סיפורינו. גמדי חוסר-הנוחות, או בקיצור - חונ"חים. אם תסתכלו טוב-טוב בחלל ביניכם לבינן תראו אותם. יושבים לה בתנוך האוזן, מתנדנדים על השפתיים, מרחפים להם ומדי פעם שולחים לעברך חיוך סרקסטי ומלא ביטחון. הם השולטים כאן, עושים סלטות איטיות באוויר, חגים מעל, מקשיבים ומחכים...
טעות אחת והכל נגמר. היא אמרה משהו, התחלתי לחזור בתגובה שנונה, ופתאום באמצע המשפט הבנתי -
זה לא מצחיק.
אני הלכתי להגיד משהו לא מצחיק.
זה אפילו לא משעשע. למעשה, אם היא תבין את זה לא נכון, היא תיעלב.
נחנקתי, השתנקתי, ועכשיו שום דבר כבר לא משנה. הם נכנסים לפעולה, עטים על הטרף כעדר אדיר, עיניהם רושפות, פיותיהם מזילים ריר. אתם מבינים, זן הגמדים המדובר כאן ניזיון ממשהו שרובנו עסוקים בלגרש.

השקט.
נכתב על ידי , 8/12/2007 23:32   בקטגוריות סיפרותי, אהבה ויחסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצה לסופר #3521


איך ממשיכים עלילה תקועה?

או שהגיבור חולם.

או שמצלצל הטלפון.

או שמישהו מת.

או שנכנסת אישה. מושכת. מסתורית כזו. עם קצת רוע מפציע. ושמלה אדומה. עם שסע שמגיע לה עד אמצע הירך השמאלית. והיא תהיה גם שזופה. הירך, זאת אומרת. אבל גם הפנים. ובלי כל מיני סימני שיזוף. למרות שאין צורך לחשוב שתהיה מושלמת. צריך להיות בה פגם, אבל קל. כזה שיוכיח שאתה עמוק מספיק כדי לחשוב שיופי פגום הוא דווקא מושך יותר, ומצד שני שלא ירתיע קוראים, שעוד יחשבו שהם קוראים על מכוערת, חלילה.

תזכור, וזה חשוב מאד! אין הקורא בא אליך כדי לקרוא על איזו עלמה חסרת חן וחוש אופנתי. הוא כאן כדי לקבל, כמו תמיד אצלו, פיסת סיפור שתואמת את המציאות כפי שהוא רוצה שתהא.

ומה, אתה רוצה לכתוב על אישה לא מושכת? הרי ממש עכשיו, או ליתר דיוק כבר יותר מדי זמן, נתקעת באיזו נקודה. ואפילו לא נקודה בעלת חשיבות. סתם אחת שנעמדה בסוף בטרם עת, מוות שמבחינתך הוא בלתי מתקבל על הדעת. ועכשיו, מול החיץ הזה, תתחיל לענות את עצמך בכתיבה על דמות לא-משובבת?

תן לעצמך קצת מנוחה, תירגע, תיהנה.

שתצעק כשתתענג. נוודא שהיא תתענג. בפירוט גרפי וגדוש. כאן אל תפחד, תמציא מכל הבא ליד.

חוץ, כמובן, מכאב מעבר לסביל, או אביזרים מתקדמים מדי שיעמיסו על מוחו של נמעננו. או דם והפרשות קצת מגעילות. אך חוץ מזה, אין לך מה לדאוג, אתה ברגעים אלה משרבט את מוקד המשיכה העיקרי של הספר העתידי שלך.

כן, אל תטעה, הם נהנים עכשיו. כל הקהל הזה מקמר קצת את גבו ועיניו נפתחות בציפייה למשפטים העתידים לבוא.

נכתב על ידי , 25/11/2007 03:36   בקטגוריות סיפרותי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי: 

בן: 41

Google:  אופין

תמונה




273
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , יצירתיות , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לבגיל-אופין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על בגיל-אופין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)