אני מאוהבת.
וכל הקלישאות האלה, על שאהבה זה הדבר הכי נפלא שיש..
זה בולשיט.
כי אין לנו שום סיכוי ביחד. שום סיכוי.
ולא משנה כמה אנשים ישננו את הקלישאות האלה, זה פשוט לא יקרה.
כי אף אחד, אבל אף אחד לא יודע כמה שזה מסובך.
זה הזוי, אני אשכרה חיה טלנובלה משלי.
משהו מפגר על "אהבה בלתי אפשרית". מסוג הדברים שעליהם כל חופר קלישאות היה אומר, "האהבה תמיד מנצחת."
רק חבל שזה הכול שטויות.
הכול שטויות.
אני מוצאת את עצמי מאושרת כל פעם שאני רואה אותו, מנסה להיות כמה שיותר לידו, כי טוב לי איתו, וכי אני מנהגת כאילו הוא כמו כל בן אחר שהיתי מתאהבת בו.
כל מה שיש לעשות זה לבדוק אם גם הוא אוהב אותי, ולנסות למצוא חן בעיניו.
אבל אני מוצאת את עצמי מנסה באופן נואש להיות נחמדה אליו, להיות לידו, לצחוק מהבדיחות שלו, לנהל איתו שיחות על הכול ועל כלום,
אבל בעצם.. בשביל מה?
גם אם יסתבר שהוא אוהב אותי- |וזה לא יקרה.|
זה פשוט לא יקרה בינינו.
פשוט לא.
ואני כמו מטומטמת חושבת עליו 24 שעות ביממה, קופצת קילומטר באוויר כל פעם שאני שומעת את השם שלו, מדברת עליו המוווון כי אני מכורה אליו אבל מנסה שזה יראה תמים- סתם מתוך ידידות,
וכל זה בגלל בן אחד שאני לא יכולה להיות איתו בכלל.
וזה לא מי שאתם חושבים. זה לא מי שאמרתי לכם שאני אוהבת, אם אמרתי. כי חשבתי שאני אוהבת אותו, אבל הבנתי שהרצון שלי להיות לידו כל הזמן? זה לא הוא, זה החבר שלו.
וכל הניסיונות שלי להדחיק לא עוזרים.
אל תנסו להגיב- כי לא תוכלו.
ואל תדברו על הפוסט הזה, לא איתי ולא עם אף אחד, והכי חשוב-
אל תתחילו עם השערות של מי זה. חושבים שאתם יודעים? חבל.
.Watermelonit
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
™.Watermelonit