אז היתי בתורכיה לשבוע ובאלגנים אני ואהובי עוד מעט 7 חודש ביחד והכל סבבה כזה.

אין הכי הרבה מה לספר.. מה אפשר כבר?

אה נזכרתי. היום הרס לי את היום משהו אחד. משפט כזה שלא נראה לי שמישו שם לב שזה השפיע עליי. היה לנו היום הרצאה על לחץ חברתי וכאלה והיה קטע של מה יותר עדיף עליי החבר או החברות.. אני שתקתי ומישהי אמרה 'ברור שהחבר היא פשוט אף פעם לא תודה בזה' אז כן.. הוא הכי הכי חשוב לי. אני לא אגיד אף פעם שיותר מחברות שלי. אני אוהבת את חברות שלי. הן פשוט לא יודעות את זה. אולי היא לא יודעת את זה. כן זה יוצא שאין לי זמן להיפגש איתן ושבמקום ערב אחד לא להיות איתו להיות עם אחת מהן.. אבל אני לא יכולה להיות ערב בלעדיו. זה השפיע עליי מה שהיא אמרה ואולי אפילו פגע בי.. לא שאני הקורבן כאן.. פשוט.. אני יוצאת חברה לא טובה. אבל ככה זה יהיה תמיד. אף פעם שום דבר לא יוכל ללכת טוב. תמיד צריך להקריב משהו כדי לקבל את מה שיקר לך. אז הפעם זה פחות זמן עם חברות שלי. אבל כדי להיות איתו גם זה שווה. אני אנסה להשתפר.. כן.. אבל אני מקווה שהן יוכלו להבין אותי ועד כמה שטוב לי עכשיו.

אומרים לי תגדירי אהבה.

איך אפשר להגדיר?

הרגשה מלטפת מושכת ומשמחת.

שמשאירה סימן דרך בלב ובמחשבות.

תחושת אביב ופריחה וריח ורדים רענן

כאילו, כל הצבעים מסביב יותר ברורים ועזים

הכל נראה טוב יותר, עליז יותר.

אהבה זה אושר עילאי. אופוריה טוטלאית.

לרגע אפשר לחשוב שאתה אלמוות.

ושהכל נמשך לנצח.

אתה מרגיש שאתה הכי בר מזל בעולם.

הכי גדול מכולם.

כאילו לך יש את החיים הכי טובים עלי אדמות.

אהבה זה מגע, נשיקות, ליטופים.

להפוך לגוף אחד.

להתמזג, להרגיש את פעימות הלב אחד של השני.

לחמם את בן הזוג כשקר

ולעשות לו 'מאוורר' כשיותר מדי חם.

להקריב למען הצד השני כל מה שאפשר.

לנשום אחד את השני.

לחיות אחד את השני.

ככה כולם יגדירו אהבה.

אבל אני אגדיר אותה במילה אחת-

אתה.

יאללה סוכות שמייח.