סוף לסיפור\ יהודית רביץ
שום הפתעות אין בסיפור
שוב הדמעות על האיפור
החגיגה נגמרת
המסכה נושרת
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור.
כל הקסמים תמו חלפו
כל האורות כבר נאספו
הזמן שאין רופא לו
חמק חלף כמו פלא
ורק הזיעה על הפנים
כובע מעוך ריק משפנים
כל הצופים כבר קמו
כל התשואות נדמו
פרחו היונים.
גם האמת, גם הבדיה
מה שהיה, כמו לא היה
נמוג כהרף עין
ורק אתה עדיין
ושוב הדמעות על האיפור
והחיוך שעוד תפור.
נפרם משפתותיך
נפרד כבר מעליך
וסוף לסיפור.
רבתי עם העולם, העולם רב איתי.אני שונאת את כולם וכולם שונאים אותי.
אני באמת מצטערת שרבתי איתך. הייתי הכי מטומטמת וסתומה. בטח את לא קוראת פה, בשביל מה?
זהו סוף הסיפור שלי. לא בולט אלא סמוי. בעומק הלב - זהו סוף הסיפור.
אל תגיבו. מה זה משנה מה אומרים אחרים שיש לך אחד שמדבר 24 שעות ביממה ותמיד לידך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
