אני שוב פה, אחרי חמש שנים.
בוגרת יותר, מבינה יותר, אחראית יותר(לא, זה בעצם לא..)
אבל אין ספק שהתגעגעתי.
עדכון סטטוס:
חיילת בת 19, קל"ב שכבר לא רוצה קל"ב(סוד- החבר'ה בקל"ב- חרא!- זאת עובדה)
אני שבועיים כבר לא הולכת לצבא. לא אני לא עריקה, או מחפשת דרמות בשביל לראות ולדעת מזה כלא צבאי,
הכל חוקי- גימלים.
הבעיה העיקרית היא- שגימלים הם משהו שהשגת לא בזכות מחלה, אלא בזכות משחק מצויין.
אתה שחקן טוב? קיבלת יום חופש.
אתה עם 39.9 מעלות חום, הקאת כל היום, שילשלת שש פעמים ביום אפילו בלי לקחת משלשלים, שיחקת גרוע? תחזור לבסיס, מחכים לך שם למענה טלפוני.
אז מה עושים? משלבים.
לשתות מים חמים לפני שנכנסים לרופאה לעשות פרצוף ממש חולה ובקושי ללכת יכול להיות פתרון, הבעיה היא שזה תרגיל כל כך נדוש, אבל כל כך נדוש שכבר הרופאים נותנים לך למדוד חום בבית שחי...
מקסימום יתנו לך גימל על שריפת לשון...בעצם- לא. שרפת את לשונך לחינם.
אבל אולי יצא מזה יתרון- לא תוכל לאכול את האוכל המגעיל של הצבא.
סתם, אני לא רוצה לזלזל...הצבא באמת בשנים האחרונות משפר את האוכל שלו, אפילו בכמה בסיסים ג'ובניקים יש כבר קייטרינג.
מה זה קייטרינג? אותו אוכל- פשוט בקופסאות.
אבל עכשיו ברצינות, הדבר הכי הזוי בצבא זה שמירות- נותנים לגו'בניק לילה אחד בחודש להרגיש קצת קרבי ל- 4 שעות מסכנות והוא מתבאס כל כך כיאלו אבד לו ארנק עם מאות שקלים, בקיצור- יוצר שהוא מתבאס גם על שמירה, וגם על ארנק שלא היה קיים.
אז עדיף כבר לשלם למישהו, לחשוב שאבד לך הארנק, ולהתבאס רק על זה.
נראה לי שמתחיל לעלות לי החום שוב, לא, זאת לא הצגה. אני באמת חולה, אפילו לא עשיתי שמירה בגלל זה והארנק נשאר אצלי.
לוחמים יקרים, אני כל כך גאה בכם,
פעם יצא לי לקחת יהלומן טרמפ...(זתומרת- לוחם מיהלום)
אבל על זה אספר בפעם אחרת....
עד אז....
נשיקות- ולעיסת מסטיק בתוך שקית :)
(לא, זה לא באמת מעלה חום- מניסיון!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
