החיים בבית ספר לאנימה

היי, אני מעדיף להישאר בעילום שם, לא כי יש לי הרבה דברים רעים ומטורפים להגיד, אלא כי זה סתם מגניב, אז אפשר לקרא לי איצ'יגו, או איצ'יגו, או איך שבעצם בא לכם.

זה הבלוג הראשון שלי, אז אל תצפו להרבה, אני סתם כאן כדי לדבר על עצמי והלימודים.

דבר ראשון שאפשר לומר עלי, אני שרוף על אנימות, מי שלא אוהב את זה יכול ללכת כבר עכשיו, כי אני אדבר כאן על אנימות והרבה.

דבר שני, אני עצלן, מאוד עצלן, זה כל כך הוריד אותי בלימודים שנה שעברה, אבל השנה אני מתכוון להשתנות!השנה אני אהיה תותח בלימודים!ועדיין ישאר לי מספיק זמן לראות אנימות (במיוחד בליץ', זאת סדרה מדליקה, וראיתי אותה הרבה לפני שערוץ הילדים המסריח בא וניסה להרוס אותה)

היום היה היום הראשון בלימודים, חשבתי שנבוא, נברר איזה כיתה אנחנו ומי ילמד אותנו ונלך הבייתה, אבל לא...הם היו חייבים לתת לנו שיעורי בית, על היום הראשון של הלימודים!למזלי לא היה הרבה, אז לא היה כל כך מה להתעצל אז הכנתי, אבל חוץ מזה היום היה בסדר, יצאו לי מורים ממש ממש טובים.

ועכשיו לקטע המיוחד בבלוג הזה, הקטע שאני מספר את כל זה, מנקודת מבט חלומית, כאילו נכנסתי לעולם האנימה (חושבים שאני מטורף?יפה מאוד!עליתם עלי!).

היום היה היום הראשון באקדמיה לשיניגאמיים, היה כל כך מעצבן, חזרו איתנו על טכניקות שכבר למדנו, ונתנו לנו גם להתאמן בעוד דברים, שאנחנו כבר כל כך יודעים...כאילו, דרך הריסה מספר 31, ירית אש פשוטה, למה שלא נצליח?אמרו לנו לעשות אותה ולנסות גם את טכינקת הקשירה 1# ריסון ראשוני, הבעיה היחידה היא, שאין לי על מי להתאמן!על ההורים שלי?או אולי על הכלב שלי?בכל מקרה, המורה אמר לי שבקצב הזה אני אוכל להתקדם ממש ממש מהר ולשחרר את הזנפאקטו שלי!סופסוף שיקאי!הבעיה היא שכל פעם שאני קולט סימן חיים מהזנפאקטו שלי הוא מיד נעלם!אז התאמנתי הרבה היום, ובסוף חבר טוב שלי בא ועזר לי להתאמן על טכינקת הקשירה....בכל מקרה היה מבאס, נקווה שיהיה טוב יותר מחר...

נתראה מחר!להתראות!