תת ז'אנר: מתח, מיסתורין, מד"ב, רוחות רפאים(ארה"ב 2009)

תקציר במשפט: כאשר משפחה עוברת לבית עם היסטוריה מצמררת זהו רק עניין של זמן עד שהם יגלו שהבית רדוף.

עלק מבוסס על סיפור אמיתי. כמובן שעשיתי בירור בתום הצפייה והקשר בין התסריט לסיפור האמיתי הוא מקרי בהחלט. לפחות הסרט עצמו בכלל לא רע כמו שטוענים המבקרים ואפילו הופתעתי לטובה. נכון שהוא לא הכי מקורי וראינו כבר מלא סרטים עם בית רדוף אבל יש משהו אקסטרה בסיפור שמתאפיין באווירה הרצינית והריאליסטית. הסרט עצמו עשוי טוב, הוא אומנם משאיל בנדיבות מ"פולטרגייסט" ו"אימה באימיטיוויל" אבל הוא מספק גם הרבה חדש. אפילו שמדובר על סרט PG13, הבמאי הולך על גבול מאוד דק בסצינות בהם יש זוועות אבל עצם הצלחתו לזעזע ולא להראות ברוב המקרים את מוקד הזעזוע/מתח מראה על ההצלחה. האווירה מאוד מצמררת ובהחלט לא חסרות הבהלות ורגעי מתח מצויינים שיקפיצו אתכם מהכיסא בעזרת הסאונד האיכותי.

בניגוד לכל הסלאשרים שראיתי לאחרונה קיים חיבור די מוצלח לדמויות, ואיך לא? מדובר על משפחה במשבר ובמרכזו נער הנאבק במחלת הסרטן. הנער נמצא בשלבי טיפול חדשני ורוב הזמן לא ברור לו(ולנו) האם הוא הוזה כתגובת לוואי לטיפול או שהוא רואה וחווה את המתרחש באמת, מה שמוסיף למימד הריאליסטי של הסרט. גורם הדרמה באמת חזק בסרט, ויש איזון בין האופן בו אנחנו נחשפים לסיפור של המשפחה שקורה בדומה לאופן בו אנחנו נחשפים לפאזל של ההיסטוריה המורכבת והמצמררת של הבית, זה קורה לאט-לאט ולא באופן ישיר מדי או סתם במכה. לומרות, שלפעמים נדמה שהבמאי שוכח שהוא עושה סרט אימה ומתמקד בשיאי דרמה מוגזמים ולא הכי קשורים, כמו כל הקטעים של אבי המשפחה, שבסצינות הללו בעיקר הפריע המשחק המוגזם והלא משכנע.

יש גם מספר בעיות הגיון בנוגע לעלילה – אחרי שהנער התוודא שהוא התחיל לראות רוחות למה הוא נשאר במרתף החולני הזה? מדוע הוא פשוט לא עבר לכל חדר פחות קריפי בבית? ואחרי כל מה שקרה וכל הנזק, למה המשפחה נשארה בבית בכל זאת? ועוד כאלו שאני לא רוצה לציין בכדי לא לספיילר.

עם ווירג'יניה מדסן("קנדימן", "מספר 23", "הנבואה", "חולית" של דוויד לינץ') בתפקיד האם. קייל גלנר, הנער, משחק גם ברימייק החדש של "סיוט ברחוב אלם" ולפני שנתיים שיחק בדרמת/אימה לא רעה בכלל בשם "דניקה" עם מריסה טומיי.