תת ז'אנר: טורצ'ר פורן, דרמה, מתח (הולנד 2009)

תקציר בשורה: שתי צעירות מוצאות עצמן בפתח ביתו של כירורג מטורף שהופך את שתיהן לחלק מניסוי חולני במיוחד.

זה מדהים כמה גבולות של מה שנחשב לחולני נדחקים יותר ויותר בקולנוע ובסרטי האימה. הסיבה היא שנהיה יותר ויותר קשה לזעזע ולהפתיע אותנו. לפעמים זה מרגיש שכבר ראינו הכל. רק ההבטחה בתיאור עלילת הסרט או יותר נכון פרטי הניתוח, שנחשפו כבר לפני כשנה, עשו שיווק מעולה לסרט. הסקרנות הביאה המוני אנשים ברחבי העולם לצפות במפלצת שיצר טום סיקס, הבמאי של הסרט השערורייתי. עצם ההבטחה קוראת תיגר על רמת הגועל אותה מוכנים הצופים לספוג בצפייה. ההבטחה של הסרט אוטומטית הכניסה אותו אצלי לקטוגרית 'אני חייב לראות בעצמי עד כמה זה חולני' ואני חייב לציין שמרבה הרגליים אכן חולני. חולני לשם חולני.

זה שהסרט הולך להיות טורצ'ר פורן מעורר בחילה כבר ידענו וזה די מבאס שאין יותר מדי עלילה, או יותר נכון שכל העלילה סובבת סביב הניסוי החולני. לא ברורה לי הפואנטה חוץ מהנסיון המוצלח בלזעזע אותנו. הסרט אכן סדיסטי ומצליח לעמוד בהבטחתו ובאופן מפתיע הוא דווקא לא כלכך מפורט גרפית כמו שחשבתי שיהיה(במיוחד כאשר הטאג ליין של הסרט היא 'מדויק 100% רפואית'). למעט כמה הצצות חטופות במהלך הניתוח אנחנו לא זוכים לזוועות גוריות אותם אנחנו יכולים רק להשאיר לדמיון. דווקא בגלל זה לדעתי ה-gore המועט שיש מספיק בעוד שהרעיון מספיק מחליא לבדו.

הסרט עשוי ונראה טוב והכי חשוב הוא מרגיש מספיק אמין אפילו שיש לא מעט חורים עלילתיים. יש בו הומור שחור ואפל שבעיקר מורגש בסיטואציות חולניות עד כדי מגוחכות ובמשחק המוגזם של המדען המטורף. דיטר לזר, השחקן בתפקיד הפסיכופט, עושה עבודה מצוינת ומאייש את התפקיד בצורה סופר משכנעת. הוא מושלם בתפקיד הפסיכופת המפחיד והביזארי והוא גם סוחב כמעט את כל הסרט בצורה מוצלחת על כתפיו. זה שהוא גרמני מוסיף באופן אירוני עוד סיבה להיותו כלכך מאיים. מה שקצת מבאס בדמותו זה שבניגוד להרבה מהדמויות הרעות הבולטות מהשנים האחרונות ההתנהגות שלו יותר מדי צפויה וזה חבל כי הוא כמעט הרשע המושלם.

אפשר לראות שהבמאי הושפע מרעיונותיו של קרוננברג והוא בודק את הגבולות הפסיכולוגיים של הגיבורים כאשר הגיבור מתמודד בו זמנית עם מצב פסיכולגי ומצב פיסי קיצוניים(מה שבעיקר מורגש בתהליך שהבחור האסייתי עובר), ומה יותר קיצוני מלהיות תפור לרקטום של אדם אחר? פסיכי ככל שיהיה, הבמאי סיפק הצצה מעניינת ומסקרנת לתהליך של חיבור של שלושה אנשים ליצור אחד והתהליך אותו עוברים הגיבורים בעודם נמצאים במצב זה. אנחנו עדים דרך הסבל שהחיבור בינהם מסב להם על מערכת היחסים בינהם כחוליות מתוך אורגניזם אחד של מרבה רגליים האנושי. אולי הנערות האמריקאיות היו סתם קלישאות מרגיזות וז'נריות בתחילת הסרט אבל לקראת סופו הן הופכות לחלק מאורגניזם חדש, ספק חיה ספק אדם. מצד שני, אולי כל הרעיון זה שהן סתם לוקחות חלק באיזה פטיש גרמני אקסטרימי וחולני שכולל השפלה ואכילת צואה.

טום סיקס מסתבר, בעל חוש הומור בריא ובכמה ראיונות כבר דיבר על סרט ההמשך שהולך להיות כלכך חולני שהסרט הראשון ירגיש כמו 'רחוב סומסום' - מילים שלו. הוא גם הבטיח שסרט ההמשך יהיה כמעט בלתי אפשרי לצפייה. מה שלי דווקא אומר שהשערורייה יותר מעניינת אותו מאשר יצירת סרט עם עלילה מספיק מורכבת ופואנטה מספקת. עדיין, אני מאמין שעוד שווה לחכות לבאות ממנו.

לסיכום, בהחלט הניסוי החולני של השנה. אכזרי ומעורר בחילה אבל די חסר פואנטה.

ציון:7.5