תת ז'אנר: מתח, פסיכולוגי (ארה"ב 2007)

2 אחיות יוצאות למסיבה במערכת קברים תת קרקעית בצרפת, במהרה אחת מהן הולכת לאיבוד ומגלה שהיא נרדפת ע"י פסיכופט.

מטרים ספורים מתחת לצרפת קיימות חורבות של עיר תחתית, מליוני קברים ומערכות שלמות של מנהרות, וכל זה, מסתבר, אמיתי וקיים במציאות! ללא ספק נשמע כמו יופי של בחירת לוקיישן. אמנם לעשות סרט במערות תת קרקעיות סבוכות זהו לא רעיון חדש וכבר ביצעו אותו בשנים האחרונות בצורות יותר טובות כמו "Descent" הבריטי והמצוין(אפילו שזה משהו אחר לגמרי), פחות טובות כמו "Creep” ואפילו ממש גרועות כמו "Cave" האמריקאי. גם כאן מדובר בסיפור לא הכי מעניין או מפתיע, אבל איכשהו מצאתי את עצמי הולך לאיבוד ביחד עם הגיבורה והרגשתי את הטירוף של המנהרות משתלט גם עליי.

ז'אנר הסרט בהחלט לא מומלץ לקלאוסטרופוביים שביננו וגם ממש לא מומלץ לאנשים שסובלים מאפילפסיה! הסרט מאוד מרצד חצי מהזמן, אם זה במרדפים ובריצות ואם זה בסצינות המסיבה, שלא היה נראה לבמאי כנראה הגיוני להתחשב בצופים עם היבהוביי האורות והפליקרים. גם לאלה שלא סובלים משני המקרים, כמוני, עלולים לקבל בחילה.

המשחק לא החלק המרשים של הסרט, גם לא העלילה שחוזרת על עצמה ויש הרבה סצינות ארוכות, חשוכות ומשעממות –בקטעים האלה לא היתה לי ברירה אלא להעביר קטעים שלמים בנדיבות (אחרי אמצע הסרט בערך). באופן מפתיע הטוויסט הצפוי הוביל לטוויסט נוסף שלדעתי חתם את הסרט באופן הכי טוב שהיה יכול. קצת מוזר אבל נדרש לגמרי והוא סיפק אותי באופן מפתיע.

פרצופים מוכרים: השחקנית הראשית, שאני סוסאמון, ששיחקה בעבר בעיקר בקומדיות נעורים("לא יכול בלי") ולאחרונה ניתן לראות אותה במספר סרטים קודרים נוספים, כמו העיבוד ההוליוודי של "הקייטנה של קנלר"("Wristcutters: A Love Story") עפ"י אתגר קרת והרימייק ההוליוודי לסרט האימה היפני "שיחה שלא נענתה" שאמור לצאת בקרוב (אבל את מי זה בעצם מעניין?). עוד בחירה מוזרה בשחקנים לסרט אימה – פינק, הזמרת, בתפקיד האחות המעצבנת והחסרת-רגש שבנוסף לתכונות אלו, מסתבר, גם חסרת כישורי משחק.

לסיכום, לראות רק אם אין משהו טוב אחר. הסרט רחוק מלהיות חוויה קולנועית מדהימה אבל עדיין איכשהו הצלחתי להנות ממנו.

ציון:6.5