תת ז'אנר: קומדיה שחורה, גור, טינייג'רים, סוג ב', טראש, מחווה, רימייק (ארה”ב 2010)

תקציר בשורה: חגיגות של צעירים בזמן חופשה נהרסות עם הופעת פיראנות קדמוניות וקטלניות במיוחד.

*** הביקורת כוללת ספויילרים קטנים ***

כצפוי "פיראנה" עמד בהצלחה במטרתו העיקרית שהינה בידור "אסור" טהור. בתור סרט שחיכיתי לו שנתיים, מאז שגיליתי כי אלכסנדר אג'ה אחראי על הריימיק שלו,"פיראנה" הצליח לשרוד בהצלחה את הציפיות שהיו לי ממנו. לא אשקר, הצפיות הלכו והתנמכו עם כל טריילר וכל פיסת מידע שמצאה את דרכה לרשת וגרמו לסרט להישמע יותר ויותר כמו עוד סרט סוג B מיותר ולא ממש מוצדק, או יותר גרוע, כרימייק רע שנועד לעשות קופה ולאכזב את חובבי הז'אנר על הדרך. אפילו שאג'ה כבר הוכיח עצמו בעבר כבמאי מצויין, הדאיגה אותי המחשבה העסקית שמניעה את הוליווד, מכונות הרימייקים המשומנת, המשקיעה לאחרונה הון תועפות בהמרות של סרטים חסרי עלילה או מקוריות לתלת מימד. אידאולוגיה שאומרת פחות או יותר: "ניקח סרט ישן וטוב שכבר הוכיח את עצמו ונעשה אותו מחדש רק עם תקציב ענק ונמכור אותו יותר יקר כי יהיה בו תלת מימד. בשביל שהצופים לא יתלוננו, ניתן להם סצינות בהם דברים עפים לכיוונם. כי זה תלת מימד נו.". כמעט כל סרט(גם לא אימה) שיצא ב3D לאחרונה הצליח לאכזב בהצלחה יתרה, כמו "יעד סופי 4", "My Bloody Valentine 3D". תלת המימד בסרטים החדשים לא ממש מצדיק את עצמו וזאת רק כי הוא מרגיש כטריק זול ומיושן שלרוב רק הורס את החוויה. הרי ברור לך לגמרי שעשו סצינה מסוימת רק בשביל ה-3D ורק בשביל להראות איך הסכין/גרזן/מה שזה לא יהיה יעוף בהילוך איטי לכיוון הצופים. גימיק זול שברוב המקרים לא עובד ורק מסיט את תשומת לבך מהסרט או סתם הופך לעוד גימיק בסרט שכולו רצף של קטעים שמנסים לסחוט הצדקה לעלות הכרטיס במקום שיוצרי הסרט ישקיעו מחשבה בליצור סרט מקורי ומעניין(שיתעצו עם כריסטופר נולן מצידי!). אני לא חושב שחווית תלת המימד של "פיראנה" שונה או מוצדקת. גם בו לא חסרים נסיונות דומים, אך לפחות ה-3D בו הוא לא העיקר(בניגוד ל”אווטאר” לדוגמא). עיקרו של הסרט הוא אצבע משולשת לכל העולם, להוליווד ולשמרנים(שימו לב לסרטון המצורף), התלת מימד כאן משרת מטרה הנעלה מכולן והיא להראות בחורות ערומות וגור מפורט גרפית וכמה שיותר.

גופות מרוטשות וחצי אכולות

אג'ה ידוע בברוטליות היצירתית והמוגזמת בסרטיו, את זה עוד למדנו לראשונה עם סרט האימה הראשון שלו "מתח גבוה", אותו סרט שהציג לעולם את הראש המעוות שלו בו הוא לוקח 2 ז'אנרים הוליוודים מוכרים ותפר אותם, כמעט בלי לשים לב בעזרת הסחת דעת המבוססת מתח ואלימות מוגזמת עד לטוויסט הלא צפוי. אותו סרט פתח לאג'ה את הדלת להוליווד ונתן לו את ההזדמנות והכלים לעשות את הרימייקים המצליחים "גבעות הפחד" ו"מראות". מעבר להצלחה, הסרטים זכו להרבה תגובות בעקבות האלימות הקיצונית שהציג בהם. בסרטו החדש אג'ה גורי מתמיד. רק שלוקח לו לא מעט זמן להגיע לשם. אמרתי לחבר שהיה איתי "אין מצב שאג'ה, הסדיסט הברוטלי הזה כזה מאופק – הוא בטוח מכין משהו גדול להמשך". לא היה לי מושג מה מצפה לי. שיא הסרט הינה סצינת טבח מהגוריות שנראו בקולנוע, בה, בניגוד לסלאשר ממוצע, נטבחים ע"י הפיראנות בסביבות 100 איש בו זמנית, כולם בצורה יצירתית וסופר גורית. רק שהגור האינפנטילי לא נועד רק להגעיל בתלת מימד אלא יותר מכל לבדר, משהו שהזכיר לי את סרטי טרומה רק עם תקציב. אני די בטוח שהצעירים הבליינים שנקרעו לחתיכות ומתו בצורות החולניות בסצינה הזו עוד יכנסו לדפי ההיסטוריה.

מעבר למרדנות התבועה כה עמוק ביסודותיו של הסרט (וגם בעקרונותיו של אג'ה) עם כל סצינות העירום, האלכוהול, סמים והמסיבות הפרועות, ההומור הוא בראשו של הסרט ועליו אג'ה שם דגש מיוחד ומאוד מודע. לא הפסקתי לצחוק מכל שטות שנזרקה לעברי ונזרקו המון שטויות(גם חצי לעוסות). אם אלו קריצות לסרטים אחרים או הופעות אורח המצויינות, כמו של ריצ'ארד דרייפוס בסצינת הפתיחה בה הוא מזמזם את השיר מסרט "מלתעות" בו השתתף ועליו מבוסס "פיראנה" המקורי. כריסטופר לואיד שמשחזר את התפקיד שלו כ'דוק' המופרע מ"בחזרה לעתיד" והופך סצינה אינפורמטיבית ומשעממת לקורעת מצחוק מהול בנוסטלגיה ואפילו אלי רות'(במאי "הוסטל",'הדב היהודי' מ”ממזרים חסרי כבוד”) בתור שופט בתחרות החולצה הרטובה שמונה אינספור כינויים יצירתיים המתארים שדיים.

התנהגותם של דגי הפיראנה הממוחשבים מושפעת באופן ישיר ומודע מכך שהינם פרי יצירת תוכנה גרפית. קצת כמו "גרמלינס", דגי הטרף הקדמוניים מתנהגים לרוב כמו דמויות בסרט מצויר ופועלות תחת חוקי הומור שחור. זה נובע מהבחירות של הדגים לתקוף בעיקר בחורות יפות וחצי ערומות שמוצאות עצמן עם חצי גוף בלבד מאוחר יותר או בחירות קומיות אחרות שמציגות לנו בתלת מימד מפורט טיפול של הדגים באיברי מין. למרות 'הקארטוניות', הדגים מצליחים להלחיץ כשצריך או פשוט להפתיע אותך בכך שיצצו מכיוון לא צפוי בכדי לטרוף את שארית חתיכת בשר אדם שנותרה לצוף לה לבדה על המסך אחרי סצינה בה נראתה להקת הפיראנות מעלימה צעיר או צעירה כמו שד טזמני מה"לוני טונס".

חכמים לא תצאו מהסרט הזה. חורים לא חסרים בעלילה, השחקנים לא יקבלו אוסקר על תפקידם והעלילה מטופשת ומאוד צפויה. הסרט מכוון למתבגרים שביננו ובנו. צעירים נהנים, מסיבות חוף, הורמונים משתוללים והעובדה שכמעט כל 10 דקות מישהי מורידה חזייה לצלילי האוס, שמים את הסרט בדיוק בטון הנכון ובמקום בו גם אתה רוצה להיות בשיא החום של חודש אוגוסט. הסגנון הצעיר והעריכה סטייל MTV נותנת לסרט את הקצב המגניב והנכון, מה שמשתלב מעולה עם הפרובוקטיביות של אג'ה, שמחליט משום מקום, לעצור את כל הקצביות של הפסקול המסיבתי עם מנגינה קלאסית ברקע לסצינה תת ימית בה שתי שחקניות סקסיות מתחרמנות בעירום מלא(לא לשכוח לנגב את האדים ממשקפי תלת המימד להמשך הצפיה בסרט). לא תקראו לזה בידור?

פרצופים מוכרים נוספים: אליזבט שו המעולה כהרגלה, בתפקיד השריף/אם חד הורית. ג'רי אוקונל("גולשים בזמן", "אני והחבר'ה") בתפקיד במאי פורנו מיניפולטיבי. וינג רהיימס(“ספרות זולה”, "יום המתים"). קלי ברוק הבריטית המדהימה שאני משוכנע כי תמצא המון עבודה אחרי הסרט הזה. אדם סקוט("אחים חורגים"), דינה מייר('קרי' מסידרת סרטי "מסור", "גברים בחלל"), ואפילו הופעת אורח של כוכבת הפורנו ג'יאנה מייקלס.

לסיכום, סרט שמספק את הסחורה ומעבר לה. טירוף גריינדהאוסי מודע שמתפקד כמעדן לחובבי ה-gore. סרט שלא מתיימר להיות יותר ממה שהוא - קומדיית אימה טראשית מבדרת ואינפנטילית.

ציון:8

טריילר:

תת ז'אנר: מתח, מיסתורין/בלשי, מד"ב, גור לייט, רימייק (ארה"ב 2008)

שומר לילה מגלה שלמראות במבנה עליו הוא שמור יש חיים משל עצמן.

לא ייאמן כמה הצופים והמבקרים קוטלים את הסרט הזה. את הציפיות הגבוהות לא הצלחתי להשקיט עם הקטילות, ומאוחר בלילה לפני יומיים ישבתי לראות את "מראות". אני חייב להגיד שזה היה סרט מעולה! נהנתי מהכל, מהבימוי, צילום, סאונד, אווירה, מיסתורין, תפאורה ולוקיישנים מעולים, סיפור, משחק ואפילו ההפחדות הג'נריות. תחשבו על זה, הסרט הזה נשמע טוב עוד לפני שבכלל רואים אותו – רימייק הוליוודי לסרט קוריאני ע"י במאי צרפתי מוכשר? אני חושב שרק הידיעה על השילוב הזה צריכה להביא קהל מאמנים שלם אל אולמות הקולנוע(או אל פורומים של ההורדות).

כמובן שרוב הציפייה של כולם היתה מאלכסנדר אג'ה הצרפתי שהספיק כבר להטביע את חותמו בעולם האימה כאשר ביים את "מתיחות גבוהה" ואת הרימייק ל"גבעות הפחד" של ווס קרייבן המוצלחים. אג'ה ידוע בברוטליות בסרטים שלו, אך הפעם (לעומת שני הסרטים הקודמים) הוא מוריד את הגור להילוך ראשון(למעט סצינה מסויימת אחת שתגרום ללסת שלכם לכאוב שבוע) ובאמת מתרכז בסיפור הסוחף. כמו בסרטיו הקודמים המיסתורין חוגג והאדרנלין זורם בכל הגוף. כשאני חושב על זה בתמונה הכללית אז כן, יש הרבה ממה שכבר ראינו בסרטים אחרים אבל איכשהו הכל עובד ומתקתק בצורה מושלמת בה היה צריך לתקתק ולעבוד גם בסרטים האחרים אך בדרך כלל מתפספס. בגלל צורת ההגשה הנכונה לא הפריעו לי ההקפצות או האפקטים הקיטשיים, כביכול, שראינו כבר עשרות פעמים. גם התקציב ה-לא דל($35 מליון) תרם לא מעט (אפילו שהאפקטים הממוחשבים עדיין מרגישים מודבקים).

"מראות" הוא מותחן על-טבעי שהאווירה בו היא אלמנט מאוד מכריע. הוא יגרום לך לחשוב מחדש על מראות ועל השתקפות שלך בהן, נכון שזה נשמע מאוד ספיריטואלי אבל הסרט מצליח להעביר את זה מצויין שזאת הנקודה הכי חזקה לזכותו. לרגע התעלמתי גם מהמקורות האסייתיים שלו ולא ציפיתי לפתרון של התעלומה אך במסורת ה"צלצול" יש סיפור מאחורי הכל ולא בהכרח מהטובים(או מההגיוניים). אפילו שהפיתרון הוגש בצורה הרבה יותר טובה מהרימייקים האסייתיים האחרונים, לא יכלתי שלא לחשוב על עקרונות ה'אולד-סקול' של ספילברג ושל רידלי סקוט (ולאחרונה מתלמידם המלומד ג'י ג'י אברהמס) – שדגלו בלהשאיר מקום לדמיון ולא לפתור את הכל. אני מודע להשלכות המזוכיסטיות כלפי עצמי, אני מנחש, אך להירתע ממראות אפילו לכמה דקות אחרי שאתה מסיים לראות סרט...יכל להיות כמו אחלה טריפ. מזכיר לי ימים כשהייתי קטן והיתה לי התערבות עם חבר באחד הלילות - מי יכול להגיד את שמו של קנדימן חמש פעמים רצוף מול המראה. אני ניצחתי ולא התקפלתי. רק שמשום מה, לא היה בכבוד של קנדימן להופיע...

פרצופים מוכרים: בתפקיד הראשי קיפר סאטרלנד("עיר אפילה", "24") במשחק אנרגטי כהרגלו. איימי סמארט ("אפקט הפרפר"), פאולה פאטון ("דז'ה וו") ובתפקיד השומר מסצינת הפתיחה תמצאו את המוטנט שאונס את קלייר מ"אבודים" בסרטו הקודם של אג'ה "גבעות הפחד".

לסיכום, יש סרטים נדירים שמצליחים לטפס לך מתחת לעור, כאלה שמצליחים להזרים אדרנלין בגופך באמת. כ"חובב אימה" מסור אתה חייב לחיות בשביל הריגוש ורק סרטים נדירים מצליחים לעורר בך זאת. מבחינתי "מראות" מצטרף להיכל התהילה שלי.

ציון:9.5

תת ז'אנר: אקשן/פעולה, מחווה, מד"ב, אפוקליפטי (אנגליה 2008)

כאשר וירוס קטלני מתפרץ בלונדון, סוכנת מיוחדת נשלחת לחפש את הנוגדן באתר ההתפרצות הקודם בגלסגו שבסקוטלנד.

ניל מארשל, הבמאי הבריטי המבטיח שעומד מאחורי עוד סרטי סוג B מהוללים כמו "המדרון"מ2005 ו"חיילי הזאב"(שאצלי כבר הרבה זמן ברשימת "רוצה לראות") מביא אותה בהומאז' מטורף לסרטי האקשן האפלים של שנות ה80' המוקדמות. זאת הסיבה העיקרית לפוטנציאליות של הסרט הזה לגרום לאכזבה בקרב מי שלא גדל על סרטים כמו "הבריחה מניו יורק", "מקס הזועם 2: הלוחם בדרכים", "חבורת הלוחמים" או שעדיין לא הספיק לראות את להיטי הזומבים האחרונים "28 יום/שבועות אחרי". העלילה כאן לא מקורית כמובן בגלל העניין המחוותי ורוב הסצינות כבר ראינו כמעט אחד לאחד בסרטי המקור, אך עדיין יצא סלט חביב למדי שמשלב בו הרבה אקשן מהנה וגורי בהנהגת גיבורה כוסית וחסרת מעצורים שגם לה באופן מפתיע(או שלא) כמו לסנייק מ"הבריחה מניו-יורק" חסרה עין שמאלית. הסרט עצמו עשוי טוב, נראה מצויין, מצולם מעולה, מצחיק ואפילו שהוא לא מקורי ביסודו הבמאי לוקח את "יום הדין" מספיק ברצינות ועדיין מצליח ליצור הייבריד אקשני בדיוני/אפוקליפטי קליל ומהנה.

אני לא אכחיש, אותי הוא מעט איכזב. ההתחלה נראית מבטיחה–  וירוס בבירת סקוטלנד משאיר את כל תושביה לגסוס בעודם נעולים בין חומות צבאיים, והכל בוויב מד"ב בריטי של "28 שבועות  אחרי" עם נרטיב אפל ורציני וערכי הפקה גבוהים. אך תסריט הזומבים המתבקש מתהפך במהרה לתסריט שבו האיום הכי גדול הוא חבורה של פאנקיסטים פוסט-אפוקליפטים. ואז כשנראה לך שראית מספיק סצינות מגוחחות בנושאיהם לשנות ה2000 ועמוק בפנים אתה מתחיל לקלוט שיש משהו נורא מוכר במתרחש ומתהדהדת לך בראש המחשבה שראית כבר משהו כזה, הסרט לוקח כיוון עוד יותר הזוי ומשנה נוף לפתע לטירות עם אבירים, גלדיאטורים ומרדפי מכוניות כשכל זה כמובן מתובל בקנוניה ממשלתית אחת גדולה(איך אפשר לעשות סרט אקשן 'מקורי' בלי זה?). מצאתי את עצמי מהרהר כל חמש דקות "על מה לעזזאל חשב הבמאי כשהוא עשה את זה?" עד שעליתי על הקטע - וכן אני מודה לקח לי זמן הפעם.

בתפקיד הראשי רונה מיטרה, ששיחקה ב"רצח על הכביש המהיר" (Highwaymen), עוד סרט של רוצחים סידרתיים, כבישים שוממים ומרדפי מכוניות בסגנון "הטרמפיסט" שלא ממש מוכר אך אפקטיבי (יצא לי להמליץ עליו כבר מספר פעמים בבלוג, אולי מתי שהוא אכתוב ביקורת גם עליו). ייתכן גם ותיזכרו בה כאשר היא גילמה את השכנה הסקסית שקווין בייקון הבלתי נראה אונס ברימייק ל"בלתי נראה" מלפני 8 שנים. לי היא בעיקר זכורה מסרטו של עלי ג'י בתור המזכירה הכוסית של איש הפרלמנט המושחת, לה עלי שר "Let me lick you up and down" בעוד מכנסיו מופשלות עד הבירכיים. בשנה הקרובה אנחנו נזכה לעוד סרט אקשן בכיכובה בתפקיד הראשי כשהיא מחליפה את קייט בקינסייל בסרט המשך השלישי לסידרת "מלחמת האופל".

עוד פרצופים מוכרים, מייקל מקדוואל ("התפוז המכני") ובוב הוסקינס ("מי הפליל את רוג'ר ראביט?", "ללא מחסום").

לסיכום, אני מאמין שאם הייתי צופה בסרט הזה בידיעה מוקדמת להומאז' הייתי צופה בו בעין אחרת. הסרט בעיקר מומלץ למי שמתגעגע לסרטי האקשן האפוקליפטים עליהם גדלנו. אך שוב, ההנאה לא מובטחת לכל אחד. גם שילוב הז'אנרים שקיים בסרט לא מכניס את הסרט לקטגוריית האימה ממש, וזאת למרות קטעי האלימות הגוריים (כמובן חובה לראות את גירסאת ה-unrated לשם כך).

ציון:7