הטרוריסט המפורסם בהיסטוריה חוזר...מהמתים...

לפנינה האינטרנטית ההיסטרית הזאת קוראים ZOMBINLADEN - The Axis Of Evil Dead והוא בעצם טריילר פיקטיבי לסרט טראש/גריינדהואס שלא קיים במציאות(וכמה שזה מבאס!). הסרט צולם תוך ארבעה ימים לתחרות סרטים בצרפת והוא ללא ספק פרובוקטיבי, וגם אחד הדברים היותר אדירים שנתקלתי בהם ברשת בזמן האחרון.

אזהרה: הטריילר מכיל קטעי גור הומוריסטי קשים לצפייה.

תת ז'אנר: קומדיה שחורה, גור, טינייג'רים, סוג ב', טראש, מחווה, רימייק (ארה”ב 2010)

תקציר בשורה: חגיגות של צעירים בזמן חופשה נהרסות עם הופעת פיראנות קדמוניות וקטלניות במיוחד.

*** הביקורת כוללת ספויילרים קטנים ***

כצפוי "פיראנה" עמד בהצלחה במטרתו העיקרית שהינה בידור "אסור" טהור. בתור סרט שחיכיתי לו שנתיים, מאז שגיליתי כי אלכסנדר אג'ה אחראי על הריימיק שלו,"פיראנה" הצליח לשרוד בהצלחה את הציפיות שהיו לי ממנו. לא אשקר, הצפיות הלכו והתנמכו עם כל טריילר וכל פיסת מידע שמצאה את דרכה לרשת וגרמו לסרט להישמע יותר ויותר כמו עוד סרט סוג B מיותר ולא ממש מוצדק, או יותר גרוע, כרימייק רע שנועד לעשות קופה ולאכזב את חובבי הז'אנר על הדרך. אפילו שאג'ה כבר הוכיח עצמו בעבר כבמאי מצויין, הדאיגה אותי המחשבה העסקית שמניעה את הוליווד, מכונות הרימייקים המשומנת, המשקיעה לאחרונה הון תועפות בהמרות של סרטים חסרי עלילה או מקוריות לתלת מימד. אידאולוגיה שאומרת פחות או יותר: "ניקח סרט ישן וטוב שכבר הוכיח את עצמו ונעשה אותו מחדש רק עם תקציב ענק ונמכור אותו יותר יקר כי יהיה בו תלת מימד. בשביל שהצופים לא יתלוננו, ניתן להם סצינות בהם דברים עפים לכיוונם. כי זה תלת מימד נו.". כמעט כל סרט(גם לא אימה) שיצא ב3D לאחרונה הצליח לאכזב בהצלחה יתרה, כמו "יעד סופי 4", "My Bloody Valentine 3D". תלת המימד בסרטים החדשים לא ממש מצדיק את עצמו וזאת רק כי הוא מרגיש כטריק זול ומיושן שלרוב רק הורס את החוויה. הרי ברור לך לגמרי שעשו סצינה מסוימת רק בשביל ה-3D ורק בשביל להראות איך הסכין/גרזן/מה שזה לא יהיה יעוף בהילוך איטי לכיוון הצופים. גימיק זול שברוב המקרים לא עובד ורק מסיט את תשומת לבך מהסרט או סתם הופך לעוד גימיק בסרט שכולו רצף של קטעים שמנסים לסחוט הצדקה לעלות הכרטיס במקום שיוצרי הסרט ישקיעו מחשבה בליצור סרט מקורי ומעניין(שיתעצו עם כריסטופר נולן מצידי!). אני לא חושב שחווית תלת המימד של "פיראנה" שונה או מוצדקת. גם בו לא חסרים נסיונות דומים, אך לפחות ה-3D בו הוא לא העיקר(בניגוד ל”אווטאר” לדוגמא). עיקרו של הסרט הוא אצבע משולשת לכל העולם, להוליווד ולשמרנים(שימו לב לסרטון המצורף), התלת מימד כאן משרת מטרה הנעלה מכולן והיא להראות בחורות ערומות וגור מפורט גרפית וכמה שיותר.

גופות מרוטשות וחצי אכולות

אג'ה ידוע בברוטליות היצירתית והמוגזמת בסרטיו, את זה עוד למדנו לראשונה עם סרט האימה הראשון שלו "מתח גבוה", אותו סרט שהציג לעולם את הראש המעוות שלו בו הוא לוקח 2 ז'אנרים הוליוודים מוכרים ותפר אותם, כמעט בלי לשים לב בעזרת הסחת דעת המבוססת מתח ואלימות מוגזמת עד לטוויסט הלא צפוי. אותו סרט פתח לאג'ה את הדלת להוליווד ונתן לו את ההזדמנות והכלים לעשות את הרימייקים המצליחים "גבעות הפחד" ו"מראות". מעבר להצלחה, הסרטים זכו להרבה תגובות בעקבות האלימות הקיצונית שהציג בהם. בסרטו החדש אג'ה גורי מתמיד. רק שלוקח לו לא מעט זמן להגיע לשם. אמרתי לחבר שהיה איתי "אין מצב שאג'ה, הסדיסט הברוטלי הזה כזה מאופק – הוא בטוח מכין משהו גדול להמשך". לא היה לי מושג מה מצפה לי. שיא הסרט הינה סצינת טבח מהגוריות שנראו בקולנוע, בה, בניגוד לסלאשר ממוצע, נטבחים ע"י הפיראנות בסביבות 100 איש בו זמנית, כולם בצורה יצירתית וסופר גורית. רק שהגור האינפנטילי לא נועד רק להגעיל בתלת מימד אלא יותר מכל לבדר, משהו שהזכיר לי את סרטי טרומה רק עם תקציב. אני די בטוח שהצעירים הבליינים שנקרעו לחתיכות ומתו בצורות החולניות בסצינה הזו עוד יכנסו לדפי ההיסטוריה.

מעבר למרדנות התבועה כה עמוק ביסודותיו של הסרט (וגם בעקרונותיו של אג'ה) עם כל סצינות העירום, האלכוהול, סמים והמסיבות הפרועות, ההומור הוא בראשו של הסרט ועליו אג'ה שם דגש מיוחד ומאוד מודע. לא הפסקתי לצחוק מכל שטות שנזרקה לעברי ונזרקו המון שטויות(גם חצי לעוסות). אם אלו קריצות לסרטים אחרים או הופעות אורח המצויינות, כמו של ריצ'ארד דרייפוס בסצינת הפתיחה בה הוא מזמזם את השיר מסרט "מלתעות" בו השתתף ועליו מבוסס "פיראנה" המקורי. כריסטופר לואיד שמשחזר את התפקיד שלו כ'דוק' המופרע מ"בחזרה לעתיד" והופך סצינה אינפורמטיבית ומשעממת לקורעת מצחוק מהול בנוסטלגיה ואפילו אלי רות'(במאי "הוסטל",'הדב היהודי' מ”ממזרים חסרי כבוד”) בתור שופט בתחרות החולצה הרטובה שמונה אינספור כינויים יצירתיים המתארים שדיים.

התנהגותם של דגי הפיראנה הממוחשבים מושפעת באופן ישיר ומודע מכך שהינם פרי יצירת תוכנה גרפית. קצת כמו "גרמלינס", דגי הטרף הקדמוניים מתנהגים לרוב כמו דמויות בסרט מצויר ופועלות תחת חוקי הומור שחור. זה נובע מהבחירות של הדגים לתקוף בעיקר בחורות יפות וחצי ערומות שמוצאות עצמן עם חצי גוף בלבד מאוחר יותר או בחירות קומיות אחרות שמציגות לנו בתלת מימד מפורט טיפול של הדגים באיברי מין. למרות 'הקארטוניות', הדגים מצליחים להלחיץ כשצריך או פשוט להפתיע אותך בכך שיצצו מכיוון לא צפוי בכדי לטרוף את שארית חתיכת בשר אדם שנותרה לצוף לה לבדה על המסך אחרי סצינה בה נראתה להקת הפיראנות מעלימה צעיר או צעירה כמו שד טזמני מה"לוני טונס".

חכמים לא תצאו מהסרט הזה. חורים לא חסרים בעלילה, השחקנים לא יקבלו אוסקר על תפקידם והעלילה מטופשת ומאוד צפויה. הסרט מכוון למתבגרים שביננו ובנו. צעירים נהנים, מסיבות חוף, הורמונים משתוללים והעובדה שכמעט כל 10 דקות מישהי מורידה חזייה לצלילי האוס, שמים את הסרט בדיוק בטון הנכון ובמקום בו גם אתה רוצה להיות בשיא החום של חודש אוגוסט. הסגנון הצעיר והעריכה סטייל MTV נותנת לסרט את הקצב המגניב והנכון, מה שמשתלב מעולה עם הפרובוקטיביות של אג'ה, שמחליט משום מקום, לעצור את כל הקצביות של הפסקול המסיבתי עם מנגינה קלאסית ברקע לסצינה תת ימית בה שתי שחקניות סקסיות מתחרמנות בעירום מלא(לא לשכוח לנגב את האדים ממשקפי תלת המימד להמשך הצפיה בסרט). לא תקראו לזה בידור?

פרצופים מוכרים נוספים: אליזבט שו המעולה כהרגלה, בתפקיד השריף/אם חד הורית. ג'רי אוקונל("גולשים בזמן", "אני והחבר'ה") בתפקיד במאי פורנו מיניפולטיבי. וינג רהיימס(“ספרות זולה”, "יום המתים"). קלי ברוק הבריטית המדהימה שאני משוכנע כי תמצא המון עבודה אחרי הסרט הזה. אדם סקוט("אחים חורגים"), דינה מייר('קרי' מסידרת סרטי "מסור", "גברים בחלל"), ואפילו הופעת אורח של כוכבת הפורנו ג'יאנה מייקלס.

לסיכום, סרט שמספק את הסחורה ומעבר לה. טירוף גריינדהאוסי מודע שמתפקד כמעדן לחובבי ה-gore. סרט שלא מתיימר להיות יותר ממה שהוא - קומדיית אימה טראשית מבדרת ואינפנטילית.

ציון:8

טריילר:

דדי (דובי) ונגר הוא אחד מיוצרי הקומיקס הבולטים ביותר בארץ, עם רקורד מכובד בו ניתן למצוא את "סטיות של פינגווינים", “ואגינה קטלנית”, “X מיתולוגי”, "הקורמורן” ועוד. ונגר, המוכר בזכות סיפורי הקומיקס הבוטים והשנונים, בעל סגנון איור אובססיבי ותמיד מצליח להרשים בכמות הפרטים עליהם הוא מתעכב בכל פריים (הוא גם צירף מספר איורים מטורפים בסוף הנובלה). הוא גם חובב אימה לא קטן ובפסטיבל הקומיקס האחרון בהפקה עצמאית הוציא את "פטאימו", נובלת האימה הגרפית הראשונה מסוגה בישראל בעלת 112 עמודים. במרכזה סיפור אהבה בין ילד אימו שמן המנסה לכבוש את ליבה של הנערה החדשה בבית הספר, על רקע של התפרצות וירוס שהופך את תושבי ישראל לזומבים צמאי דם. מדובר בקומיקס אלטרנטיבי מקורי ולא בעלילות סופר גיבורים שריריים בחליפות צמודות כנהוג בקומיקס המיינסטרימי בעלי אין סוף המשכים, וסיפורים משעממים ושחוקים.

מדובר בדרמה רומנטית ומלנכולית, תחת מסווה של עלילות זומבים מעוותים טורפי אדם בתל אביב, עם המון הומור שחור וסלפסטיקי. כמובן שלצד סיפור האהבה, הגור וסצנות הסקס הבוטות חוגגות ממש כמו שנהוג בסרטי סוג B והטראש, עימם מתכתבת הנובלה. הדבר נותן לגיטימציה מצוינת לונגר להשתולל בסגנונו המקורי והשערורייתי. בספר קיימות השראות רבות מז'אנר הזומבים ומבנה העלילה משלב היטב אלמנטים רבים מסרטי הזומבים וסרטי התיכון, במיוחד ממה שראינו בסרטיו של א.רומרו. רק שבספרו של ונגר מקבלים תפנית ישראלית והמוני הזומבים המעוותים הנם בעלי דם יהודי כשר למהדרין. ההשפעות הקולנועיות מאוד מורגשות ובמיוחד אהבתי את המקומות בהם ממש אפשר לשמוע את המוזיקה ברקע, כמו המונטז'ים המוזיקליים שמתורגמים ומותאמים לשפת קומיקס.

כמו גם הדברים הקודמים של ונגר, הנובלה כתובה בהמון הומור חריף ושנינות. דרך ההומור זוכות הדמויות לבמה ייחודית והטקסטים השנונים מובילים אל חיבתנו לדמויות. תוך מספר עמודים בלבד אנחנו מתרגלים לגיבור הלא שיגרתי ולחבריו, שמרגישים כלכך מוכרים לקורא הישראלי(ובטח במיוחד לתיכוניסטים שמכירים את תרבות האימויאם מקרוב). חבל שהנערה נשארת קצת פחות מטופלת ונופלת לסטראוטיפ המקובל בז'אנר.

לרוב מקובל לקשר בין התפרצות הווירוס לניסוי צבאי. זה מרגיש כלכך נכון לעשות התאמה לצבא הישראלי. ואם כבר התאמה, למה לא להעביר גם ביקורת פוליטית (המקובלת אף היא בסרטי הזומבים) 'על הדרך' עם נושאים עימם נוכל להזדהות בקלות (כמו חילופי שבויים עם החיזבאללה ו'זרקנות' צבאית). זאת גם הפעם הראשונה שמישהו מנסה ומצליח להסביר מה גורם לווירוס הזומבים או איך הם מדבקים אחד השני, ולמה הם כלכך רעבים לבשר אדם. הייתי מופתע שעדיין לא ראיתי את זה מבוצע בצורה כלכך מנומקת בשום מקום לפני.

ברגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי להניח. סיימתי את כל ה-112 עמודים במכה. אני חייב לציין שהנובלה כתובה בצורה מאוד סוחפת. ונגר לא מצליח לשעמם בשום עמוד או פריים. כמעט כל פריים כולל איזה שהיא קריצה לאוהבי הז'אנר, מה שבטוח יחייב קריאות חוזרות בשביל לקלוט עוד ועוד דברים שפספסתם בקריאה הראשונה. כמובן שמבחינת הצביעה והיחס לפרטים, הכי אהבתי את הפרולוג. עם זאת, הגיוני שכלכך הרבה עמודים לא יצליחו לקבל את הטיפול המדוקדק שקיבלה ההקדמה המרשימה.

לסיכום, ממליץ בחום על הקומיקס הלא שגרתי והכיפי. לדעתי אפילו רומרו יכול ללמוד דבר או שתיים מהנובלה הזאת.

ציון:8.5