יום חג אצלינו במשרד.
בחור נחמד בשם ר' (כן, יש לו רק אות אחת בשם. הוא בשב"כ וטייס - כולנו כאן במשרד אנחנו טייסים של השב"כ וחלקינו גם עובד במוסד. אלה שיש להם כינוי על שם דמות מסדרה מצויירת).
בקיצור מה קרה לנו שם?
אה כן.
ר' חתך את האצבע.
הוא עומד לו שמח וטוב לב (נו בטח טוב לב, הרי גרגמל אחד כבר יש אז אוטומטית כל השאר הם טובי לב וחלקם אפילו שמחים. רק הכחולים לא, הם השנואים ביותר).
איפה היינו?
אה כן, הוא עומד לו במטבח (עדיין מדברים על ר' נא לשים לב) חותך לו להנאתו מלון טרי טיבעי וטעים (באמת טעים, אני טעמתי, לא רע בכלל. רק קשה מידי. היה נחמד אילו היה רך. המלון, לא ר'. אני לא מעניין אותי לדעת אם רך לו או קשה. איייכס - סוטים!).
בקיצור(כן בטח) עומד לו ר' במטבחון המשרדי חותך לו להנאתו מלון מפואר(חמישה כוכבים) ולפתע נשמעת צעקה חנוקה מפיו(איך נשמעת צעקה חנוקה? גשי אל חברך, מזמזי אותו קשות, קשותתת. הורידי ממנו את בגדיו. המשיכי למזמזו קשות. רדי עם פיך אל איבר מינו וזכרותו שבשעה זו אמור לעמוד איתן. כמובן, באם את עשית את עבודתך נאמנה הוא, האיבר, אמור להיות קשה וקשיח כמו עקשנותו של ברק בחודשים המעטים שלו על כס ראש הממשלה. אז בעודך את עושה מה שעושה לחברך באיבר מינו עם פיך[מוצצת כן] קומי לפתע. בעטי לחברך בכל הכוח באשכו השמאלי -> ככה נשמעת צעקה חנוקה).
אז בשומעי את צעקתו החנוקה של ר'(נו זה מהשב"כ. הטייס. כן הוא. שמח וטוב לב) שם לב אני כי ידו נשלחה אל ברז המים וכל טיפת מים אשר מגיעה אל ידו הופכת פתאם אדומה כאילו החזיק בידו איזו אבקה לצביעת מים באדום.
כעבור פרק זמן מסויים הבינותי(כי היגיון ולוגיקה זה השם השני שלי. כן, ככה קוראים לי "הגרגמל היגיון ולוגיקה המכשף הנורא הוא היה רשע") כי ר' בחורינו קיצץ אצבעו בניסיונו הנואל לחתוך מלון(חמישה כוכבים).
עקב ניסיוני הקרבי הרב(טייס, שב"כ,מוסד,שק"מ) מיד פצחתי בקריאות עידוד "חובש, חובש, יש חובש בכוח?".
מסתבר שיש.
אבל הוא חובש קרבי.
אם זו לא פגיעת כדור או הדף אין לו מושג מה עושים.
בנתיים הכיור מתמלא בנוזל אדום(לימים יתברר כי דם הוא).
אני, בקור רוח ראוי לציון(ציון ניתן לי אח"כ ע"י הממונים עלי בכל המוסדות שהזכרתי כבר למעלה - גם בשק"מ ובגלידה שלמטה) מעיף מבט בפצעו הנורא וקובע - אתה עומד למות. עדיף שתקבל זאת ללא מאבק ובלי ללכלך את כל המשרד.
אבל לא איש כמו ר' ייתן לקול ההיגיון ושיקול הדעת להפריע לו. הוא תפס חבילה של מפיות וכנגד כל היגיון וזעקותי להניח לי לשים קץ לייסוריו, הצמיד אותן לפצעו הנורא בניסיון לעצור את הדימום.
בעוד הוא, ר', רץ קופץ ומתחמק מממטרי החסד שיריתי בו על מנת לשים קץ לייסוריו הוא מצא חבילת פלסטרים מופקרת שמישהו בחוצפתו החביא בקומה החמישית אליה אצה רצה ד'(היא לא משלנו סתם יש לה שם בעל אות אחת) להביא לו.
לפתע...
שקט השתרר במשרד(נגמרו לי הכדורים בשרשיר, סססעמק).
ר' הלך לו לדרכו, כאשר פלסטר גדול ומכוער מתנוסס לו על אצבעו הלפני האחרונה (אמה, נכון? אולי קמיצה? מה השם שלה? זאתי האצבע ליד הזרת).
אני בפטרונותי כי רבה עוד הצעתי לו לשים קץ לייסוריו על ידי שבירת מרפקתו או חישמולו עם טוסטר באמבט.
אבל הוא, בחוצפתו, רק הסתובב והתרחק ממני בעיניים נפולות יודע שזה רק עניין של זמן עד שאתפוס אותו ואשים קץ לייסוריו.
הסוף.
במהלך כתיבת פוסט זה לא נגרם סבל לשום בעל חיים, ירק אורגני או פגיעה כלשהי באיזון הסביבתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
