ככה בדיוק היא שאלה אותי.
התאפקתי להגיד לה שאם מישהו יפתח את הטלוויזיה כדאי שיהיה טכנאי טלוויזיות אחרת הוא לא יראה שום דבר שעלול לדבר אליו.
רצוי להדליק את הטלוויזיה.
בקיצור, כך נשאלתי.
"הוא לא", עניתי.
"אז למה באת?" הקשתה
"אתם קראתם לי" הוכחתי אותה
על מה אני מדבר?
אז ככה, תופים בבקשה.
חצוצרות.
קלרינט (לא קשור, אני סתם אוהב)
הגרגמל הולך להיות כוכב הריאלטי הבא של ישראל.
כן כן, מה שאתן שומעות(נו טוב, קוראות).
נכון, לא הישרדות. אני לא הולך להיות המשה הבא, גם לא הדן מנו הבא.
אולי מרינה הבא, אם אהיה פנוי. אבל זה לא קשור לשיחתינו.
היה טופס באינטרנט.
שם, כתובת, טלפון, מין, מצב נפשי, ותמונה ותיהיה הכוכב הריאליטי הבא של המדינה.
הגרגמל הנורא, בית שלי, 054xxxxxxx, טוב תודה, מעורער ותמונה מהמממת שלי כי אני כזה יפה וצנוע.
כעבור שבוע התקשרה אלי בחורה נחמדה ושאלה כמה הוא גדול.
האגו.
אמרתי שהמון אז היא הזמינה אותי לאודישן.
סבבה אמרתי, "אני יכול לעשות את המלט".
"לא לא" היא הרגיעה אותי, זה רק ראיון אישי קצר. לא צריך ללמוד בע"פ.
"אז למה אתם קוראים לזה אודישן?" הקשתי
"כי ככה אנחנו משחקים בטלויזיה ואנחנו מטומטמים" ענתה בחיוך שהיה בולע אותי לו הייתה מולי.
"טוב" הסכמתי, "אז נתראה"
הגעתי כולי שמח וטוב לב.
ניגשתי אל הבחורה בקבלה של קומת הכניסה.
"אתה לאודישן?" שאלה
"כן" עניתי לה בהתחכמות משעשעת
אז התחלנו לשוחח עוד קצת יחד עם עוד בחור שהיה שם לאודישן לאותה תוכנית.
שאלה אותי הבחורה בן כמה אני
עניתי לה
"שקרן, תראה תעודה" ביקשה
הוכחתי לה. כן תודה, אני נראה צעיר מגילי ויפה לגופי
מודה
הגיע בחור ולקח אותנו למעלה.
קודם כל מילאתי שאלון קצר הכולל פרטים אישים וקצת שאלות אישיות על הכרויות, בנות וכל הווג'רעס הזה.
צילמנו אותי ממש יפה אוחז דף קטן עם שם שלי ומספר אסיר.
עוד אני יושב מחכה לראיון נכנסות כמה בנות ואיזה בחור מבוגר.
אני בוחן את הבנות, לא כאלה מהממות, אחת אפילו שמנה.
פתאם אני נתקע על חמודה קטנה אחת עם עיניים מדהימות. לא יכולתי להסיר ממנה את העיניים.
זה הביך אותה טיפה והיא חייכה חיוך מקסים ואמרה משהו אבל לא שמעתי מה. יא אללה איזה עיניים יפות. אני כל כך נופל כשזה מגיע לעיניים.
אחת המלהקות מביטה במישהי ושואלת אותה לגילה.
הבחור המבוגר אומר לה שהיא דוגמנית מהסוכנות שלו והיא בת 25. רק נראית בת 16. לי נראתה בת 22 - אבל אני לא מבין בזה.
תאמת? לא כל כך יפה. לפחות לא הטעם שלי.
קוראים לי.
אני נכנס לראיון לא לפני שאני עובר שוב להביט במדהימה עם העיניים היפות ורוצה רק להשאר שם ולחלום עליה מביטה בי לנצח.
לא משנה, עבר הרגע. נפגש בתוכנית.
נכנס לראיון, יושב מול מצלמה שמצלמת כל תנועה בלתי רצונית שלי כשאני מחטט באף.
"ספר לי על עצמך" מבקשת המראיינת
"אני עובד בלה בלה ועושה ספורט בלה בלה ובסה"כ אני מדהים" אני עונה לה בענווה
עוד קצת בלה בלה בלה
"למה שמישהו ירצה לפתוח טלוויזיה ולראות אותך?" שואלת אותי
טוב מכאן אתם יודעים כבר מה קרה.
"תוך שלושה שבועות נזמין אותך לראיון נוסף" אמרה לי
"תודה ושלום" אמרתי לה
יצאתי משם תוך שאני מחפש את בעלת העיניים אבל לא מוצא אותה
מיהרתי לעבודה אז ויתרתי על זה
מה גם שאם הייתי נשאר שם לחכות לה זה היה מרגיש לי נואש
אז מה אתן אומרות, אני הולך להיות כוכב?