גרגמל בפיתה

לא אני לא.

בואי נשתה משהו. נדבר קצת.

עזבי אותי לשניה.

כן זה מאד נחמש אבל אני לא בקטע.

לא לא, אני חושב שאת מאד מושכת.

כן אבל אני רוצה לדבר קודם, לא ישר ככה. זה גורם לי להרגיש זול.

אז מה אם אני מדבר כמו כוסית, זה לא מזיז לי את הקצה של הזין.

אה. כן. טוב. זה מזיז קצת. אבל תפסיקי. כלומר, לא, אל תפסיקי.

אוף.

את עקשנית את.

אני בכלל לא מכיר אותך. מה שם המשפחה שלך בכלל?

כן אני יודע שהוא יפה, אני מטפח אותו בעצמי. אבל אם אפשר...אוף זה טוב.

כן את מוצצת לא רע.

כלומר לא גרוע. בכלל לא גרוע.

נו זה אומר שזה מאד נחמד מה שאת עושה.

לא. אני לא יכול לשקר. את בסדר גמור אבל לא הכי טובה.

כי בשביל הכי טוב אני צריך עוד משהו.

את אמנם מאד נחמדה וחמודה ונראית מעולה ללא החולצה.

גם עם החולצה את נראית נהדר אבל אני לא חושב שאחרי שתי בירות יחד...

כן טוב גם שני צייסרים.  עדיין אני לא חושב שיש פה רגש שיאפשר לי להרגיש את הכי טוב.

כי זה לא מרגיש לי בנוח אז הוא יורד.

אה...המממ... כן הוא חזר ככה. אם את פחות גוערת בי(ובו) אז הוא מתעורר.

האמת?

זה באמת מחרמן.

אפשר גם?

כי אני אוהב לראות.

הוא יפה מאד הכוס שלך.   אפשר לטעום?

מישהי כבר רטובה ביותר אני מגלה.

לא. לא הבאתי.

לך יש?

אז תביאי כבר.

אוי תסתמי כבר, לא משנה מה אני מכיר או לא. דחקת אותי לפינה והוא התעורר כבר ומתחיל לצעוק עלי.

אם אני לא נכנס עכשיו אני אגרום לך לשתות.

אווווחחח זה טוב.

כמה את צרה.

מפתיע משהו.

לא קראתי לך שרלילה נו די כבר.

סתם נחמד שיש מישהי ששומרת על עצמה.

גם שם.

שנתהפך?

.

.

.

כן גם לי היה מעולה.

תודה.

עכשיו לישון.

לא בא לי עוד. אני עייף.

בואי הנה.

אם כבר אני כאן איתך, לפחות תתקרבי. 

ככה יותר טוב.

יש לך ריח טוב.

עכשיו אפשר לישון.

לילה טוב מורן.

כלומר נופר. שיט.

אתמול

יום שני בערב. אני כבר אחרי ריצה.

אמנם לא היה כל כך קל לרוץ כיוון שעם צלע שבורה/סדוקה זה ממש לא קל לעשות דברים.

(מי שלא זוכרת אז סיפרתי על הנושא הזה כבר) אני הרי עדיין מתקשה בכל מיני דברים בסיסיים כמו לשיר עוגה עוגה. בעיקר לחלק של "לשבת ולקום". טוב לעניין, הפגיעה הזאת בצלעות כבר כמעט שעברה לכן לקחתי את עצמי ויצאתי לריצה. מזמן לא רצתי. כבר יותר משבועיים. זה ממש דגדג לי בכל הגוף, קריז. כמו בגמילה מסמים. רק שמהסם הזה לא שווה להגמל.  התמכרות טובה היא.

ריצה טובה

כאב לי נורא אבל היה לי נחמד.

טוב. אני סוטה...(עצירה מתודית על מנת להעביר את התרתי משמע) מהנושא.

הלכתי לישון, מוקדם יחסית, באיזור חצות. לא יצאתי או הלכתי או קפצתי למסיבה \סלאש\ באה אלי מישהי ממש כוסית ועשינו את זה כמו שפנפנים עד אור הבוקר(דוקים, לשחק דוקים). לא. פשוט הייתי גמור מת מעייפות אז הלכתי לישון. לא לפני שקראתי עוד פרק בספר. דווקא ספר מעניין. לא עניינכם איזה. מי שרוצה לדעת שתבוא להקריא לי.

נו תראו מה זה, שוב פעם אני סוטה...(אה כן כן, מי הבלונדינית שלא הבינה?) מהנושא.

טוב אז אני כבר ישן. ישן מצויין. כי הייתי עייף. חולם לי חלומות על פילים ורודים ומעופפים. מכוסים בעמבה סמיכה. אה זה, כן. אכלתי שוורמא בעשר בלילה - אז התערבב לי הכל. לא משנה, שוב תטענו שאני סוטה (היא הבינה סופ סופ) אני עדיין ישן לי ככה בשיא הכייף שלי

בוקר הפציע אני יודע למה נכנס אור אבל השעון לא התעורר אז אני בטח שלא אתנדב להעיר אותו ישן לי בכייף וחולם לי על בתולות ים חמודות שרוכבות על הפילים המעופפים וגם הן מכוסות בעמבה יא אללה עם זה, שוורמא טעימה אבל זה כבר מוגזם

אז אני ישן לי וכייף לי ויודע שכבר בוקר פוקח לי חצי עין לכיוון השעון רק על מנת לדעת כמה זמן עוד זמן יש לי בשינה מתוקה לפני שהשעון, יימח שמו הנאצי, יחליט להתעורר ולהקים אותי לעוד יום עבודה חצי עין לא הספיקה לא הבנתי כלום ממה שהיא רצתה להגיד אז פקחתי במאמץ רב גם את העין השניה מביט בשעון מוזר לי השעה 6 לפנות בוקר אבל השעון מצביע על שעה 11 איזה שעון דביל צחקתי עליו עצמתי עיניים

פתאם הבנתי השעה כניראה 11 אני כבר מאחר בשעתיים לעבודה ועוד לא קמתי בכלל

במצבים שכאלה עומדות בפני אדם שתי אפשרויות לקום כולו מתוח ועצבני או לקום רגוע אני עוד לא החלטתי מה עלי לעשות קמתי הבטתי בשעון והבנתי מה הבעיה אשמתי הבלעדית הוא בסדר טוב נכנס להתקלח המים עשו את שלהם ואני קיבלתי החלטה אני גם ככה מאחר, אז ככה שלהלחץ ולעשות הכל במהירות לא יביא אותי לשום מקום אני גם ככה מאחר, שתי דקות לפה או לשם לא יעזרו לי התקלחתי התגלחתי ויצאתי לעבודה עם המידע החדש שישנתי כמו חמור שעות על גבי שעות

היה נחמד

בוקר טוב

שבוע קצר

אז, איך עבר החג?

יום חג אצלינו במשרד.

בחור נחמד בשם ר' (כן, יש לו רק אות אחת בשם. הוא בשב"כ וטייס - כולנו כאן במשרד אנחנו טייסים של השב"כ וחלקינו גם עובד במוסד.  אלה שיש להם כינוי על שם דמות מסדרה מצויירת).

בקיצור מה קרה לנו שם?

אה כן.

ר' חתך את האצבע.

הוא עומד לו שמח וטוב לב (נו בטח טוב לב, הרי גרגמל אחד כבר יש אז אוטומטית כל השאר הם טובי לב וחלקם אפילו שמחים. רק הכחולים לא, הם השנואים ביותר).

איפה היינו?

אה כן, הוא עומד לו במטבח (עדיין מדברים על ר' נא לשים לב) חותך לו להנאתו מלון טרי טיבעי וטעים (באמת טעים, אני טעמתי, לא רע בכלל. רק קשה מידי. היה נחמד אילו היה רך.  המלון, לא ר'. אני לא מעניין אותי לדעת אם רך לו או קשה.  איייכס - סוטים!).

בקיצור(כן בטח) עומד לו ר' במטבחון המשרדי חותך לו להנאתו מלון מפואר(חמישה כוכבים) ולפתע נשמעת צעקה חנוקה מפיו(איך נשמעת צעקה חנוקה? גשי אל חברך, מזמזי אותו קשות, קשותתת.  הורידי ממנו את בגדיו. המשיכי למזמזו קשות.  רדי עם פיך אל איבר מינו וזכרותו שבשעה זו אמור לעמוד איתן. כמובן, באם את עשית את עבודתך נאמנה הוא, האיבר, אמור להיות קשה וקשיח כמו עקשנותו של ברק בחודשים המעטים שלו על כס ראש הממשלה.  אז בעודך את עושה מה שעושה לחברך באיבר מינו עם פיך[מוצצת כן] קומי לפתע.  בעטי לחברך בכל הכוח באשכו השמאלי -> ככה נשמעת צעקה חנוקה).

אז בשומעי את צעקתו החנוקה של ר'(נו זה מהשב"כ.  הטייס.  כן הוא.  שמח וטוב לב) שם לב אני כי ידו נשלחה אל ברז המים וכל טיפת מים אשר מגיעה אל ידו הופכת פתאם אדומה כאילו החזיק בידו איזו אבקה לצביעת מים באדום.

כעבור פרק זמן מסויים הבינותי(כי היגיון ולוגיקה זה השם השני שלי. כן, ככה קוראים לי "הגרגמל היגיון ולוגיקה המכשף הנורא הוא היה רשע") כי ר' בחורינו קיצץ אצבעו בניסיונו הנואל לחתוך מלון(חמישה כוכבים).

עקב ניסיוני הקרבי הרב(טייס, שב"כ,מוסד,שק"מ) מיד פצחתי בקריאות עידוד "חובש, חובש, יש חובש בכוח?".

מסתבר שיש.

אבל הוא חובש קרבי.

אם זו לא פגיעת כדור או הדף אין לו מושג מה עושים.

בנתיים הכיור מתמלא בנוזל אדום(לימים יתברר כי דם הוא).

אני, בקור רוח ראוי לציון(ציון ניתן לי אח"כ ע"י הממונים עלי בכל המוסדות שהזכרתי כבר למעלה - גם בשק"מ ובגלידה שלמטה) מעיף מבט בפצעו הנורא וקובע - אתה עומד למות.  עדיף שתקבל זאת ללא מאבק ובלי ללכלך את כל המשרד.

אבל לא איש כמו ר' ייתן לקול ההיגיון ושיקול הדעת להפריע לו. הוא תפס חבילה של מפיות וכנגד כל היגיון וזעקותי להניח לי לשים קץ לייסוריו, הצמיד אותן לפצעו הנורא בניסיון לעצור את הדימום.

בעוד הוא, ר', רץ קופץ ומתחמק מממטרי החסד שיריתי בו על מנת לשים קץ לייסוריו הוא מצא חבילת פלסטרים מופקרת שמישהו בחוצפתו החביא בקומה החמישית אליה אצה רצה ד'(היא לא משלנו סתם יש לה שם בעל אות אחת) להביא לו.

לפתע...

שקט השתרר במשרד(נגמרו לי הכדורים בשרשיר, סססעמק).

ר' הלך לו לדרכו, כאשר פלסטר גדול ומכוער מתנוסס לו על אצבעו הלפני האחרונה (אמה, נכון?  אולי קמיצה?  מה השם שלה?  זאתי האצבע ליד הזרת).

אני בפטרונותי כי רבה עוד הצעתי לו לשים קץ לייסוריו על ידי שבירת מרפקתו או חישמולו עם טוסטר באמבט.

אבל הוא, בחוצפתו, רק הסתובב והתרחק ממני בעיניים נפולות יודע שזה רק עניין של זמן עד שאתפוס אותו ואשים קץ לייסוריו.

הסוף.

במהלך כתיבת פוסט זה לא נגרם סבל לשום בעל חיים, ירק אורגני או פגיעה כלשהי באיזון הסביבתי.