כמו כל הדברים הטובים הכל התחיל בהתחלה
בראשית בראתי את השמים ואת הארץ...נריץ כמה שנים קדימה.
אבא עבר דירה. אמרתי לו מרחבה ומזלטוב ורציתי לשחוט לו כבש על מפתן הבית על מנת שיהיה במזל. הוא לא הסכים, כי הוא מרחם על כבש. לי נראה כאילו הוא לא הסכים לנקות את הדם. קטנוני. אז שאלתי אותו מה חסר לו בדירה, מה אני יכול להעניק לו במתנה? הוא חשב קצת. חשב עוד קצת. חשב חשב חשב ובסוף אמר שיודיע לי כשיסיים לחשוב. ככה זה אבא, חושב הרבה. טוב חייבים לתת לו את הקרדיט, הרי הוא כבר כל כך זקן שהוא בטח היה מראשוני ההומו סאפייאנס (האדם החושב).
התקשר אלי יום אחד האבא וסיפר לי שהוא סיים לחשוב. לרגע נחרדתי כי חשבתי שהוא מת. הוא הרגיע אותי, הוא לא מת זו סתם אשלייה שהתקף לב רביעי מעניק. נרגעתי.
אז הוא החל לספר לי שאחי החייל היה אצלו בבוקר והם אכלו יחד ארוחת בוקר והיה נורא כייף ומהנה והמשיך והפליג בסיפורי אלף לילה ובוקר עד שהפסקתי אותו רגע לפני שהם עלו יחדיו על ספינת המעפילים. כמובן שהוא שכח איפה הוא התחיל אז הזכרתי לו שהוא חשב. אחרי תלאות רבות סיפר לי אבי הנערץ שמה שחסר לו בדירה החדשה זו סכין טובה ללחם וגם קרש חיתוך מוצלח. זה מה שחסר.
התלונן אחי על כך שהוא חותך לחם והסכין מועכת את הלחם הרבה לפני שהיא חותכת אותו. אני הצעתי לאבא פשוט לקנות לחם פרוס, או במקרה הכי גרוע, לפרוס אותו במכונה של הסופר. אבל אי אפשר לדבר עם איש מערות על דברים שכאלה. הבטחתי לו שאבדוק מה אני יכול לעשות למענו.
יותר מאוחר באותו היום, הולך אני ושר לי אל עבר חנות כלי המטבח הקרובה לביתי. האמת היא שישנן כמה חנויות קרובות יותר אבל מזמן שמתי עין על חנות זו. החלטתי שאם אני כבר קונה סכין לאבא, אקנה גם אחת בשבילי. ממש ממש מזמן כבר חשבתי לעצמי שאני כזה נחמד אלי שמגיע לי לצ'פר את עצמי עם סכין חיתוך חדשה וטובה. סכין שף. ממש נמאס לי לחתוך דברים במטבחי עם סכין שולחן רגילה, אני צריך סכין שתגרום לי להנות מן החיתוך. נכנסתי לחנות והודעתי למוכרת הנחמדה שאני באתי לרכוש סכין שף.
איך אני יודע שאני צריך סכין שף דווקא? כי כבר חודשים שאני אוסף מידע מודיעיני על סוגי הסכינים הקיימות בשוק והתאמתן לצרכי הקולינרים. אחרי שהמוכרת הדביקה אותי בהתלהבות כלפי הסכין הכי מגניבה שהייתה שם. היא אמנם יקרה ואיכותית, אבל לא הכי יקרה - דווקא הכי איכותית. כך הובטח לי. רק 500 שקל לסכין שתחזיק לי חיים שלמים של חיתוך וקיצוץ. ממש כסף קטן. על הדרך קניתי גם את המשחיז, נרתיק לסכין, קרש חיתוך מקצועי וגם סכין לחם ומגש לאבא שארזו לי יפה בתור מתנה. עוד יותר שמח וטוב לב יצאתי מהחנות כשאני יודע שמנהל הבנק שלי עומד בכל רגע להתקשר אלי ולברך אותי על הרכישה המוצלחת ועל עיקול על נכסי. (נראה אותו בא לעקל לי משהו, אני אחתוך אותו)
אני חושב שאתן כבר מתחילות להבין מה קרה שם...הבלונדה עוד לא הבינה אז אני אמשיך.
אחרי שהגעתי הבייתה ואיכסנתי את כל הציוד, שכחתי מזה והלכתי לעיסוקי(כן כן עוד עוד כן כן עוד אאאהההה). למחרת, התעוררתי בבוקר עייף ולא שמח אז החלטתי שזה בדיוק הזמן להוציא את הסכין מן האריזה ולבחון אותה בשבע עיניים(השכנים השאילו לי עוד כמה עיניים כי היה חסר לי). הסכין עטופה יפה, נחה לה בתוך קופסת קרטון ממש יפה. פתחתי את האריזה ואז... תופים חצוצרות ומצילתיים. גיליתי שמלא דפים ושטויות מחוברים לסכין ע"י אזיקון. מהודקים חזק. קרעתי את הדפים ובלתי שימושיים האלה שכולם כותבים כמה הסכין הזאת מעולה ואילו עוד סכינים יקרות להחריד אני יכול לרכוש על מנת לפלט קולרבי ננסי. לא מעניין. אמממה... האזיקון. הוא לא נקרע. הוא נשאר על הסכין כאילו ימות עם לא יבצע את עבודתו כהלכה. מתחכם זה. לקחתי מספריים. ניסיון ראשון כמעט שבר לי את המספריים כיוון שלא היה לי הרבה מקום להכניס אותן בין הסכין לאזיקון. היה עוד כיסוי ניילון שקוף על להב הסכין, אותו השארתי בנתיים על מנת שלא תתלהב מידי או תרגיש עירומה לידי. עוד ניסיון לגזור את האזיקון לא עלה יפה. התחלתי להתעצבן, הפכתי את הסכין ובחנתי אותה בשש מתוך השבע עיניים המקוריות (עין אחת של השכן הייתה מקולקלת). מצאתי דרך, שיטה, זוית להכניס את המספרים אל האזיקון מבלי לשבור אותן. כך עשיתי. לוחץ את המספרים, לא קורה כלום. מנסה יותר בכוח והופלה האזיקון נופל שדוד מוטל לו גזור על השיש וכל מה ששילמתי בכך הוא מכה קטנה לאצבע.
הפסקה לנשימה.
מכה קטנה באצבע, אני חושב לעצמי. מדובר פה בסכין. מבט קל לכיוון האצבע לימד אותי שאמנם אני לא בוגר בית ספר לרפואה, עדיין, אבל היא בטח לא הייתה כה אדומה לפני כמה רגעים. הנחתי את הסכין בקור רוח ובכלל לא צורח לכל עבר שיקראו לאנבולנס - גם ככה לא היה שם אפאחד.
העברתי את אצבעי אל תחת למים זורמים על מנת לשטוף את הדם. לא הצליח. לקחתי מגבת נייר, קיפלתי אותה ממש יפה והנחתי על האצבע בניסיון לעצור את הדימום. אחרי כמה דקות ארוכות מאד זה גם הצליח. אחרי כמה ימים ללא שימוש באצבע הצליח הפצע להסגר בהשאירו צלקת קרב אימתנית.
מה שלום הסכין? אתן שואלות. מ ע ו ל ה ! סכין כה חדה שהצליחה לחתוך אותי מבעד לכיסוי ניילון חותכת ירקות ובשר כאילו הם לא קיימים כלל. ממש אורגזמה של חיתוך. פתאם התחלתי לחתוך סלט ממש קטן רק כי זה כייף.
גם יהיה ממש כייף לחתוך ואז לגלות שבלי שהרגשתי הלכה לי אצבע.
מרגש.
עכשיו אני יודע כבר מה יקרה ואני מאד מבקש שתפסיקו נא עם הצרחות של:
"הגרגמל תעשה לי אוכל"
"הגרגמל תעשה לי ילד"
"הגרגמל תעשה לי אוכל לילד"
כי זה לא הולך לקרות.
זה רק נדמה לי או שמישהו מנסה לרמוז לי משהו?
זה מה היה בתחילת החודש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
