אלחנדרו ד'
פילוסוף מהמאה שעברה,
אמר שכל מה שאנו עושים בחיים,
אנו עושים אותו כדי לפתות.
לפתות מישהו,
זה לגרום לו לרצות מה שאנו רוצים שירצה.
לפתות זה לעודד, לגרות, לעורר את התשוקה אצל הזולת.
הרבה מחכים בשקט,
לאתר סימן אצל האהוב.
הם מצפים להיות נחשקים.
אחרים, מפתה אותם להרגיש נחשקים.
יש כאלה שמפתה אותם ההפך.
להרגיש שהם לא רצויים.
אחרים, מפתה אותם מה שאסור, מה שאי אפשר להשיג,
מה שהם לא יכולים לקבל.
האם יש רק דרך אחת לפתות?
אפשר לפתות מישהו שלא חושק בנו?
הפיתוי מספיק לאהבה ?
אם אתה חושק במה שאין לך,
כשהשגת אותו, אתה ממשיך לחשוק בו?
יש איזו השפעה ל...?
טכניקות פיתוי.
כדי לפתות צריך שתהיה לך סבלנות של דייג,
צריך לדעת לחכות לרגע המתאים.
אנו רוצים שיחלמו עלינו,
אנו רוצים להיות יחידים בחייו של האחר,
אבל אנו יכולים רק לשאוף להיות או שנבחרו.
לפיתוי דרכים משלו.
לפעמים האהבה מתה כשהם תופסים את האהבה שלנו כמובנת מאליה,
והיא חוזרת לחיים כשהם מרגישים שהם עלולים לאבד אותנו.
מעסיק אותנו מאוד שלא יהיה צד שלילי בסביבה.
אבל לפעמים, הצד השלישי עוזר לפיתוי,
מדליק אותו.
הסיכון הגדול ביותר של המפתה הוא שיפתו אותו.
הוא נהיה אז מגושם, צפוי.
הסיכון אצל המפתה הוא חוסר הביטחון שלו,
שעלול להוביל אותו למעשים לא זהירים.
אנו לא יודעים למה אנו אוהבים,
וגם לא למה אוהבים אותו.
לפתות זה אולי פשוט,
לעזור קצת לקסם הזה לקרות,
בלי שנדע בדיוק איך הוא קורה, ולמה.
