בכל אדם טמון הפוטנציאל להיות מיוחד במינו.

כשהיית קרוב כ"כ למישהו כאילו הייתם אחד,

המחשבה על פרידה נראת מגוחכת.

זה נראה לך רחוק כ"כ...

יש מרחקים שאי אפשר לקרב.

שני אנשים קרובים זה לזה כשהם חולקים חלומות, תוכניות...

אבל כשנשארים רק זיכרונות,

זה מפני שהם רחוקים מאוד.

יש כאלה שאוהבים רק מרחוק ולא סובלים את האינטימיות.

אולי האהבה נמצאת בנקודה כלשהיא בין הרחוק לקרוב?

זמן ומרחק הם אותו הדבר באהבה.

הזוג בסדר כשגם במרחק של אלפי ק"מ הם קרובים.

והזוג גמור כשגם כשהם זה לצד זה,

הם מרגישים במרחק של אלפי קילומטרים.

המרחק מעוות, יוצר אשליה.

אבל מקרוב רואים את הפרטים,

את מה שאמיתי.

מרחוק יש זיכרונות....

ואנו זוכרים את ההד המאושר של מה שהיה.

מקרוב רואים את הפגמים.

אפשר ללמוד להיות קרוב למישהו,

לומדים להתמודד עם הכאב שנוצר מכך שאנו רחוקים.

אבל בלתי אפשרי להיות בו בזמן

קרוב כ"כ ורחוק כ"כ.