היום בערב קורה המסע שלו חיכיתי כלכך הרבה זמן.
מסע של פעם בחיים, מסע שאני לא אשכח לעולם.
מסע של למידה, הבנה, עומק, עצב, בלבול, כעס, שנאה,
אבל בעיקר חוויה.
הצלחנו להמשיך את מה שהם רצו להפסיק - אותנו.
ואני צריכה ללכת שם עם ראש מורם, ולא עם ראש אל הרצפה.
הם אלו שצריכים להתבייש בכל המעשים הנוראיים האלה.
אני באמת מקווה שזו תיהיה חוויה חד פעמית,
אני לא אחווה עוד דברים כאלה לעולם.
אז...הנה אני באה.
" שיר למעלות,
אשא עיני אל ההרים
מאיין יבוא עזרי
עזרי מעם השם
עושה שמיים וארץ
אל יתן למוט רגלייך
אל ינום שומרייך.
הנה לא ינום, ולא ישן
שומר ישראל
השם שומריך
השם צלך
על יד ימניך
יומם השמש לא יככה
וירח בלילה
השם ישמורך מכל רע
ישמור את נפשייך
השם ישמור צאתך ובואך
מעתה ועד עולם
מעתה ועד עולם... "