השעה 2328 הקברניט מבקש להדק חגורות...
הכל נשאר מאחור: המשפחה, החברים<אם זאת המילה הנכונה> והגעגוע אליה...
למרות שהייתה מרחק פיזי קטן ממני הריחוק הנפשי היה כמו מפה לירח. כל כך רוצה,לגעת בך,לנשוק לך.
בשעה 0529 נחיתה באטלנטה,מעבר במשטרת ההגירה,לחץ דם עולה ל200 <כמו כל ישראלי צעיר שפוחד לחזור על עקבותיו בגלל שעלו עליו שהוא הולך למכור DEAD SEA או MINERAL MAKE UP או TOYS>...
הפקיד שואל כמה שאלות.אני נראה לו חשוד אז הוא מגיש לי קלסר כתום ומורה לי לגשת לחדר החקירות<או משהו כזה>.
זה דבר שלא הייתי מאחל לאף אחד.מותר להם לעשות הכל ואם זה אומר לבדוק לך בתחתונים,בלפ טופ, במצלמה ובארנק.מותר להם לשאול הכ,ואם אתה רוצה להכנס-אתה חייב לשתף פעולה...
לאחר חקירה ממושכת של כמעט 45 דקות החותמת מוטבעת והריצה לטרמינל הנכון בשדה התעופה באטלנטה<שהוא הגדול בארה"ב וכולל בתוכו מערך רכבות>לא מתגלה כמשימה פשוטה.
0830 הטיסה לאל איי...לידי יושב אמריקאי חביב בשם סטיב שפותח בשיחה...
נחיתה ב1030 שעון אל איי ויאללה לעניין...