מה לעשות שאני לא איזה דמות מושלמת כמו שרובכם חושבים.

מה לעשות שגם אני טועה,שגם אני יכולה להיתפרץ לפעמים,

שגם אני יכולה להיות רעה,

שגם אני נופלת.

הרי כולנו כאלה,לא?

אז למה כשאני עושה את זה,לוקחים את זה יותר קשה?

אני רוצה להבין מדוע,כשאני נופלת,המכה הרבה יותר חזקה ממה שהיא הייתה אילו הייתי מישהי אחרת.

למה,כי אני הבת הבכורה?אחת התלמידות הכי טובות בכיתה?החברה הכי טובה?

בת זוג של מישהו כבר הרבה זמן?

בגלל שאני פרפקציוניסטית,בגלל שאני בלונדינית,בגלל מה?

מה גורם לכם לחשוב שאני מושלמת?אני באמת לא מבינה.

אז למה לעזאזל יש לאנשים את הציפייה הזאת שאני,לא יכולה לטעות?!

שאסור לי לטעות,זה לא בטבע שלי.

לכולם מותר לטעות,אבל לי לא.

למה? כי ככה.כי זה חוק לא כתוב,כה?

אז איזה עוד תירוץ יש לכם?

באמת שכבר די נישבר לי.

אני בן אדם בדיוק כמו כל השאר.

גם לי יש נפילות,גם אני לפעמים שוחכת דברים,גם אני לפעמים ניכשלת  בלימודים,

גם לי יש ימי שיער רעים,או מצבי רוח משתנים.

גם לי קורה שמתלכלך לי המכנס,או נירטבת לי החולצה,או שנתקע לי משהו בין השיניים,

או שאין לי כסף למשהו,או שאני מאבדת את הקול,או שנתפסים לי השרירים.

או שניגמרות לי הבדיחות והעקיצות.

גם אני לפעמים בוכה,גם אני לפעמים נישברת.

מה לעשות,ככה זה הטבע שלנו.כולנו נישברים וקמים.

גם אני,עד כמה שזה נשמע לכם מוזר.

לפעמים,בדיוק בגלל הציפיות הנל,אני מרגישה שאני לא מספיק טובה,לא מספיק חכמה,לא מספיק מצחיקה,לא מספיק יפה,לא מספיק..

אז בבקשה,אל תיתנו לי ליפול בזכותכם.