ואם להגיד את האמת?גם אני. זה לא שלא עוברים לידי בנים חתיכים,שכל אחת היתה רוצה להיות איתם,אבל לי זה לא עושה כלום,סתם עוד בחור חתיך.סתם עוד דוגמן עתידי,זה הכל.אני הרי לא צריכה אותם,רק אותך.

בשבילי,אתה הכי חתיך מכולם.ולא,אני באמת לא אומרת את זה בגלל התחנפות,אני באמת חושבת ככה.

אתה הופך לי את התקופה הקשה והאפורה הזאת,לתקופה ורודה..ואילו רק בזכות החיוכים שלך.

אם הייתי יכולה,הייתי מצלמת לי את החיוך שלך ותולה על הקיר.וגם את הריח שלך,שאני כל כך אוהבת.

אם הייתי יכולה,הייתי משאירה אותך אצלי.לתמיד.אולי אפילו רק בשביל להביט בך מידי פעם,ולשתוק.

איתך,אני אפילו אוהבת את הגעגוע,שמזכיר לי כמה אתה באמת חשוב לי.והורגת אותי העובדה שאני לא אראה אותך שבוע מהיום.

וזה עושה לי בחילה.וכואבת לי הבטן.

מציקה לי גם העובדה שבעצם,אולי באיזה שהיא פינה בלב אני דווקא כן אוהבת את הגעגוע,או יותר נכון את הרגע שאחרי הגעגוע,ואני רואה אותך אחרי כל הזמן שעבר ומצמידה אותך קרוב קרוב אליי,לעוד חיבוק אחד חזק.חיבוק של אהבה.

הגעגוע הזה שכל כך קשה לי,ומצד שאני אני כל כך אוהבת,גורם לי למין תיזכורת,למי אני נאמנה,את מי אני אוהבת..

וזה גורם לי לחשוב אם אתה באמת הדבר הכי חשוב לי מכל?

ואז יש לי מן רצון עז לתת לעצמי סטירה,הרי התשובה ברורה..ברור שאתה הדבר הכי חשוב לי בחיים.ואני אפילו לא מדמיינת את החיים שלי בלעדייך,מאז שנהיינו ביחד,מאז שהכרתי אותך.

אני אוהבת את כל השירים ההם,שמזכירים לי אותך,ואת המחשבות הללו,שגורמות לי להיזכר בך ולהעלות חיוך.

אני אוהבת גם את החיוך המסתורי הזה שלך,לפני שאתה עושה משהו לא צפוי,או את הדאגות האימהיות שלך שגורמות לי תמיד לצחקק,ולך להעלות הבעת פנים מופתעת והמון שאלות שקופצות לראש.

אני אוהבת את ההרגשה הזאת,בכל יום מאז שאתה איתי,שיש לי סיבה להיות מאושרת,והסיבה הזאת היא אתה.

כאילו,שברגע שניכנסת לחיי,הארת פינה חשוכה בלב שלי במין אור חזק שכזה,אור חמים ונעים.

אור,שהיה חסר לי.מתמיד. ופינה,שכאילו רק חיכתה לך כל השנים הללו,שתציף אותה באור המיוחד הזה,שאתה מציף פנימה ברגע שאתה מופיע.וכמו מכונה,החיוך הזה עולה לו על פניי,ואני רק משתוקקת לעוד יום שיעבור,לעוד שעה,רק בשביל לראות אותך,להרגיש אותך,לדעת שאתה איתי פה.ולא אף אחד אחר.

יש לי מן חלום,שחלק יגידו שהוא טיפשי..אני הרי רק נערה.אבל אני רואה את עצמי זקנה,נכנסת לחדר עם שתי כוסות קפה,ורואה אותו יושב על הספה,מביט בי באותן הפנים..אולי קצת יותר זקנות,אבל עם אותה הבעה ומחייך.

ואני יודעת שהוא היה שלי עוד מגיל צעיר,ושאהבתי אותו כל חיי.ואני אוכל להגיד בוודאות-"עד שהמוות יפריד ביננו".

ותן לי רק להגיד כמה מילים אחרונות,

אני אוהבת אותך.ולעולם לא אפסיק.