יהי זכרם ברוך.

לזכר חיוך תמים, שאל מול המוות גווע
לזכר עיניים רכות, שכבו למראה הזוועה
לזכר צמות עדינות, שגולחו ללא רחמים
לזכר צוואר ענוג, שנכפף מאימת הדמים
לזכר ידיים חוורות, שלמדו לבקש מזון
לזכר רגלים דקות, שקרסו תחתיהן מרזון
לזכר הגוף הפעוט, שצומק וחלה ועונה
לזכר הלב הקטן, שנחרד מעוצמת השנאה
לזכר הדם הצעיר, הדם שהפקר היה
לזכר ילדה יהודיה
דקה דומיה.

לזכור ולא לשכוח!