אז נכון,לנו הרי יש מדינה.בשבילנו זה ברור מאליו,זה לא מרגיש מוזר ללכת ברחוב,או לקנות חלב במכולת.

לנו זה גם לא מרגיש מוזר לראות אנשים שונים מסתובבים פה,שהם לא ערבים.

לנו זה לא מוזר.אבל להם?

החיילים הללו,ותיסלחו לי שאני מדברת רק עליהם כרגע,לא ידעו מה זה.הם באו לארץ ישראל בשביל להילחם ישר ממחנאות ההשמדה באירופה.הם באו לפה והוכיחו שמתו לא בגלל שנירצחו על היותם יהודים אלא על היותם מגינים על הארץ שלהם.הארץ שלנו.

אז לא היתה מדינת ישראל,לא היה 'ישראל' בכלל. היתה ארץ.ארץ של כולם.שייכת היא לא היתה לאף אחד.

אז זה לא היה מוזר שילד בן 15 וגבר בן 30 משרתים באותה חטיבה.זה היה הנוהל.מי שיכול לבוא לעזור,היה בא.

הרי המדינה רק קמה,לא היה סידור מאורגן כמו היום,ושוב אנחנו ניכנסים לנושא הזה. כיום,כיום יש הכל.כיום זה לא מוזר.

דמעות צצות לי כאשר אני הולכת בבית הקברות ההוא,ורואה קברים של הרוגים,של חיילים ואזרחים פשוטים,

של מכונאי שהתגייס השוכב ליד מדען שהיה במילואים.זה כל כך עצוב.כולם שוכבים שם,כל ה-400 איש.כולם נהרגו במלחמה אחת.אין דרך חזרה.

"טוב למות בעד ארצינו.."

אז היה לי טיול שנתי.היה נחמד,מעייף,סוחט ומרגש.הגעתי הביתה עייפה ומסריחה נורא.אז תרשו לי,אלך להיתקלח.

חג שמח (: