זה מאין רגע של חולשה כזה
ההרגשה הזאת שרודפת אותך כבר כמה זמן.
של הפחד
של הבכי
של הכאב שאי אפשר להוציא
שאי אפשר לספר
זו תמיד אותה ההרגשה שנשארת עמוק עמוק בלב,שפוגעת בך כל פעם מחדש.
שגורמת לך להרגיש חסר אונים ומסכן.
אתה מרגיש בודד לפתע
ואתה רוצה להתנתק מהכל
אתה מרגיש אשם,למרות שאתה לא אמור
אתה חושב,
אתה מנסה להסביר מה קרה אבל אתה לא יכול,כי זה כואב.
זולגות הדמעות,ואתה לא מבין למה
כאילו זה טבעי
כאילו זה תמיד קורה.
אני רוצה לברוח מכאן.
למקום רחוק רחוק ולהיעלם לכמה זמן. וכשאחזור הכל ייעלם ויעבור.
אני רוצה שיעלם אותו הכאב שהרגשתי ושגרם לי להרגיש רע כל הזמן.
הכאב שאני בחיים לא מראה,ולא אראה. כי זה עצוב מדי .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
