כי אני לא מצליח להירדם, כי אני חושב עלייך.
למה הכל נהרס ככה? של מי הייתה הטעות הסופית? שלי או שלך?
אומרים שאהבה היא הכל, יותר חזקה מכל דבר אחר.
אבל הנה אני פה לבד, כבר לא בטוח שאני אוהב אותך, בטוח שאת עדיין אוהבת אותי.
מי נצח? הגאווה? אולי הבושה? האגו שלי? הדרמות שלך?
אתם מכירים את הזוגות המושלמים?
אלה שנראים טוב ביחד, אלה שמאושרים עד הגג, אלה שהרבה שנים ביחד ובחיים לא רבים, אלה שביחד עד החתונה ואז עד שהמוות יפריד בינהם.
כאלה היינו.
אלה היו התחזיות.. חכו חכו אתם עוד תתחתנו, זה מה שכולם אמרו.
כבר אפילו הספקנו לתכנן ילד.. היה חסר רק עוד שנה- ששנינו נשתחרר.
4 וחצי שנים חיכינו לזה, אז שתקופה קצרה משנה תהווה לנו בעיה?!
לא שרדנו, כל האשליות, החלומות הפנטזיות הכל התנפץ, נשבר.
אומרים שלגברים אין כוח סיבולת וכוח רצון חזק.. אבל אני סבלתי ואני רציתי ואני שחכתי אותך!
את כבר לא בלב שלי..
עכשיו כבר לא כואב לי, בהתחלה כאב- ההרגשה כאילו תלשו לי חלק מהלב- ואת היית רוב הלב.
אבל אני חוזר לעצמי, מכיר בנות חדשות.
יוצא, מבלה..
בלוג זה באמת דבר משחרר, אני כותב עכשיו ומרגיש איך יורדת לי אבן מהלב.
אנשים לא מנצלים את הבלוגים נכון.. מפרסמים תמונות, דברים מפגרים.. כל מני שטויות.
אבל תכלס עוד לא פגשתי אף בלוגר שכותב מהלב..
נתקלתי במישהיא אחת, נראתה לי כל כך מיוחדת, ילדה כל כך יפה.. חיוך יפה ועור חלק.
ובבלוג שלה קראתי על כמה שהיא הייתה רוצה לשפוך את הלב ולדבר על הרגשות שלה, ומרגישים את הכאב שלה כשקוראים את הדברים.
אבל היא לא עשתה את זה, למה? כי יותר מדי אנשים מכירים אותה. (יופי כזה קשה לפספס)
אני מבין אותה- הידע שהרגשות שלך, החולשות שלך, יגיעו למקום הלא נכון, לידים הלא נכונות פשוט מצמרר.
לכן אני לא אפרסם פה תמונות שלי, לא אכתוב פה פרטים על עצמי.
ואתם בחיים לא תגלו מי אני.
כינוי:
JeNyA19
בבלוג זה
בכל הבלוגים
