הרגשתם פעם שהכל מושלם, ורק משהו אחד דופק שם את הכל?

ולא משנה כמה משעמם יהיה, ולא משנה כמה איפור תשימו, או כמה תשוטטו בבית חסרי מעש, הדבר הזה עדיין יהיה שם?

הרגשתם פעם חסרי אונים? שאתה תקוע במקום כי יש את הדבר הדפוק הזה שתוקע אותך שם ולא נותן לך לזוז מילימטר?

שאין לך מה לעשות עם השלמות שבה אתה נמצא כי יש את הדבר הדפוק הזה שנתקע בך בכל פעם שאתה מנסה לעבור?

הרגשתם פעם פגועים? פצועים? הרוסים? שבורים? הרגשתם פעם את כל זה ביחד? כל זה רק בגלל הדבר הזה שדופק הכל?

לא, תנו לי לתקן את עצמי.

הרגשתם פעם כאילו שאתם גועשים מרוב כעס? כעס על הדבר הזה שתוקע אתכם במקום ופאקינג לא נותן לכם להתקדם לשום מקום ולעשות שום דבר?

הרגשתם פעם את הדבר זה? שלא מוכן לעזוב אתכם כי אחרת הוא לא יהיה מסופק, כי אחרת יהיה לו משעמם והוא כבר לא יהיה מעניין? הרגשתם פעם דבר כזה? נתקלתם פעם בדבר כזה? בדבר מעצבן שכזה?

שהחוסר תשומת לב שלכם אליו רק הופך אותו ליותר נתקע ועקשני? הרגשתם פעם את התקיעות הכל כך מורגשת ומעצבנת הזאת שלו?

הרגשתם פעם שהדבר הזה מונע מכם דברים? מרחיק מכם את הדברים יותר ויותר עד שהיד מפסיקה לנסות לתפוס ואתם פשוט מתייאשים?

הדבר הזה שהוא מחלה מעצבנת שאין מרפא בשבילה? אפילו פסיכולוגים היו מתייאשים ממנו.

כי איך אפשר לתקן משהו שבור ודפוק כל כך עד שהוא דופק אחרים? זה בדם שלו, זה בנשמה שלו, ועם כמה שהוא נראה נחמד מבחוץ, ברגע שהוא נתפס אלייך, זהו. אתה תקוע. אין דרך לצאת מזה.

הרגשתם אותו פעם? את הדבר המזדיין הזה?

עשר שנים וזהו.