סיפור פשוט

בת 12

הולכת לחנות השכונתית

קונה קרטיב

ושקית חלב

     ויוצאת

בת 12 וחצי

נכנסת לחנות

ומקבלת פרס!!

למה?

כי היא קונה שם הרבה

סוכריה על מקל

למה דווקא לה?

כי בעל החנות חושב שהיא ילדה יפה

ושיש לה פוטנציאל.

ואז מתחיל המשחק.

אחרי המשחק המקדים

אז הוא מצ'פר אותה בקרטיב

      כל פעם שהיא קונה

או

בקרמבו

או

סוכריה אדומה

או

שקית שוקו. אבל רק כשיש. שלא אזל המלאי.

ואז זה מתקדם.

 עוד צעד.

למקומות שלא ידעה מעולם

והוא תמיד ידע.

ידע שיום יבוא והוא ידע אותם, אותה.

והיא תחשוב שזה משחק

סודי

רק של

שניהם

ורק פרסים

ורק כאב קטן בלב

שאולי המשחק כבר מזמן הפך למלחמה

ואז הממתקים יהפכו

למעובשים

יבשים

רקובים

יחמיצו

ואז הצבעים של הדף

 ישחירו וילבינו

יטמעו בתוך עולם של רפאים.

והיא תשכב בתוך

בועה

ותנסה לפוצץ כמה שיותר אברים כואבים

ואז תתאהב בכדור הלבן

ובאבקה הלבנ כסוכר

ובקלילות שה"שוקולד" מעניק למצב רוחה

בצבעים השחור לבן

בדפים שכבר מזמן נשרפו בתוך להבות האש

והיא בפנים

  נמסה

נשרפת

 נעלמת בתוך ענן טהור.

בתוך ילדות שבורה

פרידה.

פרידה מכל צבעי העולם.

כעת שלום לעולם .

עולם שחור לבן.