’’...לא דומה לאף אחת אחרת...’’

מכירים את התחושה שיש כ''כ הרבה מה לכתוב אבל לא יודעים מאיפה להתחיל?

משום כך החלטתי שמוטב יהיה להציג את עצמי תחילה: אני בת 18, חיילת, מצפון הארץ, היה לי כבר בלוג בעבר אותו החלטתי לסגור מאחר ולא יצא לי להגיע אליו עקב לו''ז צפוף באותה התקופה. את שמי לא אחשוף כרגע מטעמי פרנואידיות, מה עוד שאין הדבר רלוונטי בעיניי.

אני נמצאת כרגע אולי בתקופה הגרועה ביותר בחיי ולכן החלטתי שיהיה נחמד אם יהיה לי מקום משלי אשר אוכל לעלות בו על הכתב את כל שארצה. בנוסף, קסמה לי מאוד העובדה שאהיה כותבת אנונימית- דבר שיאפשר לי לכתוב בחופשיות ללא צנזורות וכן, תתפלאו, דבר נוסף שאהבתי בעצם הרעיון של כתיבת בלוג הוא שאנשים יוכלו לקרוא אותי ולהגיב על שאכתוב.

חשוב לי להיות כנה ולומר שהרעיון לפתוח בלוג חדש נבע בעיקרו מרצוני העז עד מאוד לרדת במשקל. אני ערה לתופעת הפרו אנה/ מיה שהולכת ומתעצמת פה בישרא וכבר מעכשיו חשוב לי להדגיש שאין בכוונתי להדיח בנות להפרעות אכילה כלשהן, מה עוד שאני מקווה שהבלוג לא יהיה בלוג דיאטה נטו, על אף העובדה המצערת ועם זאת הבלתי נשלטת, שזהו הנושא המרכזי שמעסיק אותי 24/7.

אינני יודעת אם ניתן להגדירני כמופרעת אכילה. אדם חכם אמר לי פעם שאסור לי לעולם לאבחן את עצמי ושאם ברצוני לקבל תשובה ודאית לתהייתי זו, עליי לפנות לאדם מוסמך.  

לפני כשנה פחות או יותר התחלתי לעסוק באובססיביות במשקלי, מה שלא עזב אותי אלא להיפך, הלך והחמיר בכל יום שעבר.

קראתי ועודני קוראת בלוגים של אנורקסיות, בולמיות וגם של וואנבי. חלק ממני (''הלא שפוי'') רוצה נורא את הרזון החולני והמחריד, רוצה נורא להיכנס לתוך ה''א ומאמין שזה מה שיביא לפתירתן של לפחות חלק מבעיותיי, לעומת החלק האחר (''השפוי'') שבסך הכל שואף למשקל תקין ובריא ויודע שה''א תכניס אותי רק עמוק יותר לתוך הבוץ ושמובן מאליו שלא תביא את בעיותיי אל פתרונן.

אני מניחה שבעיות שונות בחיים שלי (אשר לחלקן אני בעצמי לא מודעת) הן שהביאו אותי למערכת יחסים כה מורכבת עם האוכל. האוכל הוא האויב הגדול ביותר שלי, זה שגורם לגופי להתעוות ולהתכסות בשכבת שומן נוספת ונוספת אך הוא גם החבר הכי טוב שלי, היחידי שנמצא שם כשרע לי וכשאני עצובה. מתוסבכת כבר אמרתי?

כבר שנה שחיי סובבים סביב צומות, הרעבות ובולמוסים. שנה שבמהלכה איבדתי בסה''כ 5 קילו עלובים, 5 קילו שבקלות יכולתי לרדת בדיאטה מאוזנת ובריאה. אז למה מוחי מתעקש לחזור פעם אחר פעם לאותו מעגל נוראי שהורס אותי פיזית ונפשית ואינו מקדם אותי כלל לעבר המטרה?

גובהי הוא 1.66 מ' ומשקלי 66 ק''ג. ניכר שהדרך למשקל היעד ארוכה והמלאכה מרובה.

החלטתי לפתוח דף חדש ונקי ולעשות ה-כ-ל על מנת להשיג את הדבר שאני הכי רוצה בעולם. כרגע לא נראה לי שאהיה מסוגלת לאכול 1200 קל' ביום, אז נכון לעכשיו אקציב לעצמי בין 700 ל-800 קל' יומיות. לא ארחיב עוד בדיבורים, מקווה שסוף סוף אצליח לאוכיח את עצמי לעצמי במעשים!!!