-הפוסט הזה מוקדש לאיתמר שיחזור כבר מחו"ל ויקרא את החפירות שלי פה כי כבר פרשתי מהוואטסאפ שהוא לא עונה לי בו.
איתמר אל תתעצל. תקרא.
אה ותשמע ג'ימי הנדריקס.
אני מקווה שאתה מביא לי מתנות.-
כל הדרך חזרה מחולון היום חשבתי על זה.. הידהדו לי משפטים מהשיחה עם אורלי אתמול..
"הדור שלכם לא מעריך מוזיקה..
לנו היה כל החופש פסטיבלים. ערד, צמח.. בתקופה שלנו היו מועדוני רוק אמיתיים.
היו מוכרים לנו שם בירות, האומנים היו עושים מה שבזין שלהם. זה רוקנרול!
היום אין כלום.. אפילו ניצנים היה עם עומר אדם.. אפילו ברוק עצמאות נכנסים ערסים."
אחח כמה שהיא צודקת.
כמה כואב לי שהיא צודקת.
הלוואי שהייתי טינאייג'רית בשנות ה90.
תמיד זה היה נושא רגיש אצלי כל הקטע הזה של מה זה באמת נוער שצורך ואוהב מוזיקה.
תמיד אני "בוחנת" כל מי שאומר לי שהוא אוהב רוק ישראלי..
מצאתי את עצמי בשנתיים האחרונות, מחפשת כל שבוע איזה הופעה יש.
איזה הופעה תוצי אותי מהבאסה.. איזה הופעה תוצי אותי מהלחץ ומהשיגרה של הלימודים..
ובאמת, בלי שהתכוונתי להיכנס.. נכנסתי לזה.
ספרתי לפני כמה חודשים בערך 60 הופעות בשנתיים האחרונות..
הישג נחמד אני חושבת.
אני קורעת את התחת בבייביסיטרים בשביל לקנות כרטיסים להופעות.
בשביל לקנות דיסקים.
חורשת את האינטרנט שעות בשביל לשמוע עוד אומנים..
זה הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
פשוט נדמה לי שאני מהיחידים בארץ שעוד באמת מוכנים לשים כסף על הופעות, על דיסקים.
שמוכנים לנסוע רחוק בשביל להקה שהם אוהבים..
שיכולים לשבת שעות ולא לעשות כלום חוץ מלשמוע מוזיקה.
עיליי הולך להופעות כי הוא נגרר אחרי אח שלו שעשה את זה בזמנו..
דור והשאר פשוט נגררים אחריו כי זה נראה להם מגניב..
עידן וווכטל הולכים להופעות בשביל לחפש בחורות..
פישמן גם הולך בגלל אחים שלו..
אני יודעת שאני לא מהיחידים.. שיש לפחות עוד כמה מאות נערים בארץ שכמוני. שהולכים להופעה לפחות פעם בשבועיים שלושה..
שיש להם לפחות 20-30 דיסקים בחדר..
שיש לפחות 5 להקות שהם מכירים כל מילה בכל שיר שלהם..
אבל זהו. שזה רק כמה מאות. אולי אולי אולי.. כמה אלפים.
למה פעם זה היה כמה עשרות אלפים והיום זה כ"כ הצטמצם?
למה כל בן אדם שאוהב את אביב גפן חייב לאהוב את 'מלאך'?
כן.. משהו במוזיקה של אביב גפן באמת מסמנת לי עם יש עליכם או אין.
ברור שזה לא מה שקובע.
אבל מי שאומר לי שהאומן האהוב עליו הוא אביב ושהשיר האהוב עליו הוא 'עונות'.. בוא נגיד שאני לא תופסת ממנו הרבה.
כאילו.. אני לא פוסלת אותו כבן אדם. פשוט כבן אדם שצורך מוזיקה.
בגלל זה יש לי הערכה מסויימת ליודה וישראל..
אני שונאת את הקהל שמגיע לשם כי סתם נראים לי תינוקיים..
אבל באמת שזה אחד הפרוייקטים היחידים בארץ שגורם לנוער לצרוך מוזיקה בתדירות יותר גבוהה.. ולקבץ נוער ששומע הרבה מוזיקה.
השברולט פעם היה נחשב מקום כזה מסתבר.
היהודים ואביב גפן היו מופיעים שם כל הזמן.. ונוער מהצפון ועד הדרום היה מגיע לשם כל שבוע..
למה היום זה לא ככה???
למה לווליום ערד הגיעו חצי אנשים ממה שהמארגנים ציפו?
למה קוקה קולה ניצנים הפך לחינמי, ועוד שמו שם עומר אדם וליאור נרקיס?
למה צמח הפך לפסטיבל טראנס?
למה ברוב ההופעות שאני הולכת אליהן הקהל הממוצע הוא לפחות בן 20?
למה ללהקות רוק שמתפתחות היום הרבה יותר קשה לצבור קהל?
נסיים במשפט שכתב א. גפן.
רוצים שינוי? אנחנו דור מזויין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שחרסמייל