My Life and more

אני לא מאמינה שאני חוזרת מחר לצבא אווי אין לי כוח הכי הכי לאוטובוסים אבל כל השאר זה בסדר למרות שאני עוד צריכה לקבל עונש על זה שאחרתי פעם שעברה למסדר והסמל לא יוותר לי אבל החלק הכי קשה יהיה לעזוב כי השבוע עובר מהר מאוד ואז זהו זה ניגמר אני מסיימת את הקורס ועוברת למקום חדש וזה הכי מפחיד אותי מהכול לעזוב את כולם ואני באמת יתגעגע לכולם לחברות למפדות למפקדים לכולם כי בקרוב גם הם יהפכו לחברים ולא למפקדים שלי וזהו אני ממש לא רוצה לעזובבבבבבבבב נו טוב זה חייב ליקרואת אם אני רוצה ואם לא טוב דיי חרפנתי אותכם אז הינה כמה דברים לא קשורים::

אז חזרתי והינה כמה תמונות שלי ועוד כמה לא קשורות אז תהנו או יותר נכון תברחו זה מפחיד (חחחח):

זאת אני מפחיד נכון?!

ושוב אני

ואז התמונה שיש לי בחדר על הקיר אבא שלי צייר

ואזת אני לא ראים כלום (סורי) זה מהפלאפון בזמןם שמירה

ופה שמרנו זה השער שפתחנן כל פעם למכוניות בוורד יריחו

הינה הוככה שלא תחשבו שאני משקרת

ואזת הכלבה שהיתה איתנו בשמירות חמודה נכון?!

 טוב זהו ביי בנתיים אני יצלם את החדר שלי בבסיס ואלי אני ישים את זה פה אז זהו ביי

נ.ב: תגיבוווווווווווווווווווווווווווווו.

אני לא מאמינה אני מסיימת את הקורס שלי בעוד שבוע אני עוזבת את בד 7 שהיתי בו במשך שלושה חודשים החודשים הכי קשים והכי הכי מהנים בעולם אלו החודשים שאת בחיים לא שוכחת ולעולם לא תעזבי אותם בצד את תמיד תדברי עליהם בקיצור אף אחד לא מבין עד שוא עובר את שלושת החודשים האלו של הכי והעצב והכיף שבקושי והכיף שבכיף (חחח איזה טיפשי מה שכתבתי) בקיצור אני צריכה ללכת לעזור לאמא  אני ימשיך יותר מאוחר רק אני יתגעגע לכמה אנשים שהם יודעים מי הם ואני מקווה שיקראו את זה למרות שלא ניראה לי ביייייייי

אני בבית אני לא מאמינה אחרי סגירה של 21 יום בבסיס אני בבית וואי אני ממש מאושרת אבל ממש גמורה אני מתה מכאבים כי אני לא מרגישה טוב בכלל  כאבים סוף מאז שחזרנו מהאפדישם (מי שלא יודע זה שהולכים לישמור על ישובים מחוץ לבסיס) אז בקיצור הלכנו לישמוד ליד ירושלים אני שמרתי בוורד יריחו והיה סוף הדרך פשוט כיף בקיצור אני ירחיב יותר מאוחר פשוט אני לא מסוגלת להמשיך אני ולכת לישון קצת ביי

i love you

טוב אז ככה כמה דברים:

*קודם כול אני משתגעת פה משעמםםםםםםםםםםםםםםםםםם לי רצח כל היום בבית וחברות שלי שאני כבר כמעט לא מדברת איתן משעממות רצח.

*דבר שני אני ממש אבל ממש מבקשת שתיכנסו ל- http://my-lifemycity.myminicity.com/ זה חשוב כל כניסה מוסיפה לי בית או משהו חדש לעיר אז plzzzzzzz.

*אני הולכת להציר את המדים סוף סוף אני כל כך שאושרת מי שראה אותי עם המדים יבין למה אני מתכוונת ולמה אני כל כך מאושרת.

*ואחרון כמה תמונות יפות סתם כי משעמם לי:

אני בבית סוף סוף אחרי שבועיים אבל אני לא ממש נהנת כי אמול שחזרתי ישר ראיתי את אמא שלי וח שלי רבים ממש תענוג לחזור הבית ואבא שלי התחיל להתלונן על אמא שלי וכולם וגיליתי שכולם לא סובלים אותה כי היא ממש לא יודעת להגיב ולדאוג למרות שהיא מנסה היא לא מצליחה ואני ממש דואגת ואני ממש פוחדת כי אני יודעת שאני כבר מעדיפה להיות בבסיס שם יש מי שדועג לך ומטפל בך למרות שגם שם את יותר לבד אבל בבית את יותר מרגישה לבד כי מי שצריך לדאוג לך לא מצליח ושם אף אחד לא חייב לך כלום ובכל זאת הם כן דאגים לך ומטפלים בך ןאני ממש ממש בדיכאון כי שם זה שונה וראיתי את המפקדת של הטירונות עם חברה שלה זה היה מוזר זה אפילו מרגיש מוזר באמת כל השבת שסגרתי היתי עם יעל ישבנו דיברנו לא הרבה כי רוב הזמן חשבתי על עצמי ומה אני הולכת לעשות עם עצמי כי אני באמת לא יודעת מה לעשות למרות שאני מנסה לחשוב מה יהי איתי (את המשפט הזה מעט יבינו).

וזהו השבועיים האלו עברו מהר מהר מידי כי נשער לנו 3 שבועות לקורס ואני ממש פולדת לעזוב כי היה מוזר ללכת למקום שאת לא מקירה לעזוב את כולם עד שהקרת אני יודעת דבר אחד שאני מקווה שזה בלי הורים כי גם בלי הורים שלי אני יבכה אז אם הורים שלי אני פשוט לא יצליח לישלוט על עצמי למרות שאני ירצה שהורים שלי יראו את הבבסיס ( טוב אמא שלי כי אבא שלי מכיר את המקום) ולעזוב את כולם כל החברות טוב לפחות 2 החברות האמיתיות שיש לי שם הפקדות של הקורס והטירונות את כולם אני באמת יתגעגע גם לדברים עשינו טוב אניממ שממש חופרת טוב לא אכפת לי כי בשביל זה יש לי בלוג אז הדבר המפחיד הוא גם שאני יצתך להכיר שוב אנשים ועד שאני מתחילה להיפתח לאנשים ולדבר איתם ולהכיר שוב להתחיל מהתחלה זה ממש קשה גם ככה לבטוח באנשים בלי לעבור ממקום למקום ולהכיר שוב אנישים חדשים טוב אני עוד שניה בוכה וחברה שלי פותחת לי מקושרים וצריכה עזרה אז ביי.

נ.ב: המצב באשקלון מדרדר ואני מקווה ממש שהיה טוב אני ממש פוחדת כבר אני אושרה תפסיקי להיות טיפשה ותבואי לשון פה.