הי כולם :]
מה ניינים ?
אני מקווה שיותר טוב ממצבי ..
אני חולה כבר שבוע - סיוט מהלך פשוט
היום נשארתי בבית, לא היה לי כוח ללכת לבית הספר..
אולי זו בגלל הכאבים או בגלל הילד ההוא..
ומי זה ?
הילד ההוא הוא האהבה הכי גדולה שלי, עד עכשיו לפחות...
הייתי איתו בקשר 4 חודשים... מתוכם [בלי כל הפרידות שהיו - והרבה] היינו אולי חודשיים וחצי / 3 ..
יום חמישי זה נגמר סופית...
הוא אמר שהוא אוהב, אבל פחות, לא כמו פעם .. האמת היא?
שגם אני מרגישה ככה, מתחיל לרדת לי ממנו, לאט לאט...
הוא הקשר הכי ארוך שהיה לי, אהבה עצומה הייתה לי אליו - ותמיד תשאר לו פינה קטנה בלב שלי,
אבל זהו! לא חוזרת אליו...
נמאס לי,
נמאס לי מההשפלות שלו, מהריבים איתו, מהפוזה הזו ליד חברים..
נמאס לי שאני זו שיוזמת הכל, זו ששומרת בעצם על הקשר..
נמאס לי שאני זו שצריכה לבוא אליו למושב או לשכבה, שאני זו שלרוב אומרת את המילה הטובה...
בקיצור... לא אמרתי לו שגם אני מרגישה ככה, בכל מקרה
המשכנו לדבר לדבר וסימנו את כל התקופה המדהימה {והמדהימה פחות} הזו בצורה הכי נעימה שיש,
עד שחברים שלו עברו בסביבה.. ובמקום להמשיך לדבר איתי השאיר אותי לבד, באמצע שום מקום, ופשוט הלך - ה ל ך
כל כך כעסתי עליו יום חמישי! אני כל כך כועסת עליו עכשיו!
אתמול, ראיתי אותו בבצפר,
הוא הסתכל עליי, המבט שלו אמר הכל - אני יודעת, קשה לו המצב הזה,
סתם הוא ביאס ליע את היום, פשוט סתם
נמאס לי ממנו, ומכל המצב בכלל
אבל זה בסדר, יש תקופות יותר גרועות מזה ובטוח אני אתגבר ^^
"הכל יסתדר כן, הכל יסתדר, ואם הוא כבר הולך אז אסור אף-פעם לוותר..."
מה שהכי מעודד אותי כרגע, זה שעוד פאקינג חודש [אפילו פחות!}
טוקיו הוטל באים לארץץץץץץץץץץץץ :)
סוג של חלום שמתגשם.. [ =
הפוסט הזה לא אמור ממש לעניין אף-אחד נראלי,
פשוט פריקת לב, הייתי חייבת לכתוב את זה!
נתראה בפוסט יותר מעניין,
ענברי 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: