אור חשוך

אני לפעמים מצטערת, או יותר נכון מרגישה תחושת

פספוס עקב הריחוק שלי מכל דבר שגורם לי להרגיש

קצת יותר מידיי... וגורם לי להתגעגע או לחשוב.

כבר תקופה מאוד ארוכה שאני נמצאת בבריחה

מתמדת שטיפה מעייפת אותי וגורמת לי להשתגע קצת.

מה זה אומר בעצם להשתגע ?

אני מתחילה לאהוב מישהי, קצת יותר מהרגיל,

לאהוב.. לא רק בתור חברה, אני מפנטזת עליה, משתוקקת

לגעת בה, בבטן השטוחה והשחומה הזאת, ללטף את הפנים העדינות,

ולגרום לה להרגיש כמו שהיא בחיים לא הרגישה..

יש משפט שרוב הלסביות בדר"כ אומרות:"לא קיים דבר כזה שמישהי

לא אוהבת נשים, ברגע שמנסים הכל משתנה.."..

ואני מתחילה להאמין בכך כי עד עכשיו אפילו לא חשבתי על כך

אין ספק שגברים מטריפים אותי, אבל הגעתי למסקנה

שאם האישה הנכונה מגיעה.. הרבה דברים משתנים.

 אני חושבת עליה המון, החברות בינינו היא מעל כל רגש הגיוני,

אבל היא לא יודעת שאני מתחילה להרגיש טיפה מעבר ללב,

גם הגוף שלי משתוקק אליה, בעדינות וברוגע...

 אני לא מצליחה להתרגל לתחושות החדשות..

א.פ.

נפגשנו אחרי תקופה מאוד ארוכה, לסתם פגישה

שזרמה להמשך לילה מלא סטלות והורמונים.

ישבנו במקום שלנו, של כולנו, כל החברים של פעם

אבל היינו רק שנינו... מדברים צוחקים נזכרים היה כיף..

ההרגשה התחילה להתערפל ואני לא הצלחתי כבר להשאר

בפוקוס , נישענתי עליך, הכל מסתובב ונעים..

נהיה קר, הגוף שלך חם ודורש קירבה הקור מכאיב לי

אני מתמקדת בתחושה בכדי להעלים אותה אבל היא מתחזקת

עם הרגשת הריחפון ואני לא מצליחה להרגיש שום דבר אחר,

הערפל עוטף אותי, והיד שלך על הצוואר שלי

מתחילה להחזיר אותי למציאות

אני מתנערת אבל עדיין לא מפוקסת, היד שלך מתחזקת סביבי,
סביב הצוואר שלי בתחושה חזקה ונעימה, קר לי עדיין אבל היד שלך חמה מעבירה בי תחושה אחרת יותר אמיתית.

אני לא חושבת הלאה, לא חושבת בכלל

רק מתמכרת לצמרמורות שעוברות בי מהקור והחום יחד.

אתה מחבק וההרגשה של "הג'ויינט" מלפני כן מתחזקת בי.

 מרגישה עכשיו יותר מוגנת יותר בטוחה, כבר לא מלחיצה אותי תחושת הערפל. אני נוגעת, לא נוגעת, חוששת מתגובות אבל כ"כ רוצה.

אתה ממשיך,קרוב אליי, עוצמת עיניים, יד על השפתיים,פנים,צוואר,

לכיוון החזה.. מזדקפת.. להיות קרובה לפנים שלך.. לכולך..

עדיין קר לי. שפתיים קרובות, נוגעות,נשיכה,לשון..

אוחז בי בשיער חזק.. עוצמתי. אני נוגעת בך, נלחצת לרגע,

לא רוצה שתבחין בזה. בלחץ. אני רוצה מימך עוד ואתה מדבר אליי ומטריף אותי.. אני רוצה לטעום אותך, לא רוצה להראות רע בעיניך אבל כ"כ רוצה אותך..שוב נירתעת שוב חוזרת.

נירגעת לכמה דקות והקור חודר לא נעים לי :-(

אתה חוזר, קרוב אליי.. נוגע בי,  בחזה, מלקק מוצץ מכאיב

אני נירטבת.. הפיטמות שלי מזדקרות בתוך הפה שלך..

המילים שלך רק גורמות לי לרצות עוד.. עוד מימך.

אני טועמת אותך ולא יכולה להפסיק לרצות..

אתה מרים לי את הראש, מושך את השיער,

מנשק, טועם את עצמך מהפה שלי, אני רוצה עוד מימנו אתה מרפה..

אני לא יודעת אם אני מספיק טובה בשבילך ברגעים אלה, אינך מגיב,

הייתי רוצה שתגיד משהו..

המגע שלך אומר מספיק עוד נשיקה, יד בחזה, מציצה חזקה בפיטמה,,, מכאיב אבל טוב.

אני יורדת לך עד שנוזל חם ממלא לי את הפה, הייתי רוצה אותו בתוכי..

טיפשות מעיקה עליי.. במיוחד בתקופה האחרונה שאני חסרת סבלנות

לגביי הרבה דברים, במיוחד כלפי אנשים, שיוצאים הרבה פעמים בעיני

מאוד.. טיפשים. אני יודעת , לא שופטים, אבל לצערי אני מצפה הרבה

פעמים לרק טיפה יותר מימה שיש לסביבה שלי להציע.

ובגלל שאני מתאכזבת  אני גם מרחיקה אנשים בכוונה תחילה,

ואז פשוט נשארת לבד לעיתים. אבל  ניתן לציין שאני אף פעם

לא מתאכזבת או ניפגעת בלי שהסיבה תהיה באמת אבל באמת מוצדקת

תמיד מנסה לשפוט לכף זכות, כמו שהייתי רוצה שיעשו כלפיי.

הלוואי יכולתי להיות קצת יותר סבלנית, הכעס משתלט עליי

ואני מוצאת את עצמי מגיבה בצורה מאוד קיצונית לעיצות או תגובות

של אנשים, אני שונאת וכועסת על עצמי בשל כך אבל לא מצליחה

לרוב לשלוט בכך. צריכה עיצות לשליטה על כעס, או שינאה?

או כל הרגשה שלילית אחרת, אני לא אוהבת את עצמי כזו..

יש רעיונות????

 שבוע טוב.