ככ כואב. באמת שזה כואב. הידיים שלי רועדות, והרגליים גם. השיער הופך פרוע והדמעות זולגות.
והלב. נשבעת לכם- זה מרגיש כאילו יש בו חור. לא משהו בדמיון, משהו פיזי- אני באמת מרגישה חור בלב.
באמת חשבתי שאני מתחילה להתאהב בו. וכל פעם שאני חושבת על הפרצוף שלו באמצע הנשיקה- כי בכל זאת, עד שאתה קולט שאתה הרגע מתנשק את הנשיקה הראשונה שלך לוקח זמן, ובינתיים את פוקח עיניים כמו דביל- זה כואב. ואני בוכה. ויש לי חור בלב. ואני מרגישה מנוצלת. פשוט ככה- מנוצלת. השתמש- וזרק. מרגישה כמו זונה- רק בלי הקטע של התשלום.
פשוט חור.
בעצם, לא חור בלב. אלא איפה שאמור ליהיות הלב- יש ריק. אין שם כלום. אפילו לא אוויר. פשוט כלום.
וככ רציתי אותו. ובאמת שהרגשתי כאילו אני מתחילה להתאהב בו. וזה לא פשוט. אני לא בן אדם שמתאהב מהר, וקראש זה לא ממש הקטע שלי. זה לא שאין, אבל לא על כל חתיך שעובר ברחוב.
והלימודים האלה. רק עכשיו קלטתי שהנה זה מתחיל- שנה חדשה. עוד 10 חודשים של לחץ, לימודים, השקעה, לקום ב7. ועוד עם הצופים. ואין בזה שום דבר טוב- כי מישהו לקח את הלב שלי.
כינוי:
סטיב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
