החיים על פי ליהי:

יובל הולכת מצחיק, אורן מוחאת כפיים מוזר, שיר הורגת את נועה בן שחר, מור שואלת.

למי אכפת מחניכים, ומבצפר, וממחויבויות, כשיש כאלה חברים?

החברות האלו, נשבעת- שהן החיים שלי. ב ח י י ם לא הייתי יכולה לבקש חברות כל כך טובות. גם אם יש פקשושים, וגם אם יש לי איזשהי חרטה על המשפט האחרון, כיוון שכשהייתי צריכה אותן הן לא היו, אני עדיין אוהבת אותן כל כך. אני מבינה, קשה להתמודד עם דבר כזה. אולי לא יודעים איך להגיב ומה לעשות.

איזה מגניבה אני, סטייל אעש, יש לי אחות בפייסבוק.

אבל רק בפייסבוק, נראלי.

כי כל פעם שאני קובעת איתה, היא מבריזה. וכשאני אומרת שאני צריכה אותה, לוקח לה 200 שנה להיזכר.

ויש את יובל.

ליובל באמת יש את האופציה להיות החברה הכי טובה שלי. אני יכולה לדבר איתה על הכל, הכי בחופשי. אנחנו גם שכנות, אז אנחנו נגישות אחת לשניה בכל זמן בעיקרון.

אבל ליובל יש את נועה, וחוץ מזה שלפעמים אני פוגעת בה לא בכוונה.

לנועה יש את יובל, סוף סיפור. אני יודעת שהיא מחשיבה אותי אחת החברות הטובות שלה, אבל יש עדיפות ליובל.

מור, עם כל הכבוד, אפילו לא אופציה. באמת שמשהו קרה בזמן האחרון והיא נהיתה יותר חברה מאשר ידידה טובה, אבל אני עדיין לא רואה את עצמי מדברת איתה.

ענבר... מה אני אגיד, לפעמים אני לא יכולה לסבול אותה. אז כחברה הכי טובה? ביג נו נו.

שירה.. אני מתה על שירה. באמת. היא פשוט חברה. קחו הגדרה של חברה, במילון, בויקיפדיה- שירה. אבל החברה הכי טובה שלי?

לשיר יש את אורן, לאורן יש את שיר, נמחק אוטומטית.

רגע, למה בכלל אני צריכה חברה-הכי-טובה? אומרים שעדיף חבר טוב אחד מאשר 8 ידידים, אבל אם יש לי 8 חברות-הכי-טובות?

יש יותר ויש פחות, אבל כל הצרכים שלי נפתרים...

עם יובל אני יכולה לדבר על הכל, כל דבר שבעולם, ולדעת שיש מי שמבין, מקשיב, ומתייחס.

לנעה אני יכולה להקשיב ולדעת שאני עושה טוב למישהו. וגם אם היא מבריזה לי, אף פעם לא חשבתי אפילו על האפשרות שאני לא חשובה לה.

נועה תמיד מפרגנת ומעלה חיוך על השפתיים כשצריך, תמיד אכפת לה.

מור.. גם אם אני לא רואה את עצמי מדברת איתה, וגם אם היא בחיים לא תהיה החברה הכי טובה שלי, היא תמיד מצחיקה אותי, אפילו כשהמצב בתחת.

לענבר תמיד אכפת ואפשר תמיד לבוא לדבר איתה ולדעת שיש מישהו שינסה לעזור ויתמוך בך.

עם שירה אפשר לדבר, למצוא פתרון, לקבל עצה טובה.

עם שיר אפשר לדבר, לדעת שהיא תשפר את המצב רוח ותפרגן. תתמוך תמיד.

עם אורן אני מרגישה כל כך טוב, תמיד כיף. וגם כלפעמים עצוב, היא תנסה למצוא פתרון, ולעודד. היא לא תעודד בלדבר, אלא תסיח את דעתי.

אז למה זה עלה אצלי בכלל, חברה הכי טובה?

כנראה ש5 חודשים עם זוג חברות הכי טובות, שמנדות אותך לעיתים וגורמות לי לפעמים להתחנן, מעוררים בי את הצורך לדעת שיש מישהו שאפשר לפנות אליו. לדעת שהוא שם תמיד. שברגע שאגיד הוא יעזוב הכל ויבוא. שתמיד יעודד. שתמיד יקשיב. שתמיד יהיה החבר הכי טוב שלי.