החיים שלי מחולקים לתקופות. תקופות טובות ותקופות רעות, זה קצת הזוי אבל כל פעם שיש לי תקופה טובה רצופה אני ישר מתחילה לחשוב על מה שהולך לקרות בתקופה הרעה, וזה עובד גם הפוך, כשאני במצב רע אני מנסה לעודד את עצמי ולחשוב שתכף יהיה טוב, ואני אפוצה על כל מה שקרה לי לאחרונה. לא יודעת עד כמה החיים שלי נורמליים והמחשבות שלי ואני.. סוג של אמונה טפלה...
אני קצת מרגישה כמו בנאדם דו קוטבי, לא בקיצוניות מטורפת, אבל המחשבות שלי והדעות שלי משתנות בלי הפסקה- יום אחד אני על גג העולם, בטוחה בעצמי ואופטימית, ויום אחרי זה אני שפופה, עצובה ומובסת מהחיים.. זה קורה גם כשאין שום שינוי חיצוני אצלי בחיים, הכל בא מהראש, והראש כמו שאמרתי לא לגמרי יציב.
אני מנסה לחשוב חיובי, להרים את עצמי למעלה, להיות אסירת תודה על מה שיש לי, וזה לא מעט, אבל כמו שהמשפט המפורסם אומר you don't know what you got till it's gone' (אגב אני מקשיבה לג'נט ג'קסון שרה את השיר הזה עכשיו, שיר מצויין) בכל מקרה, אני יודעת מה יש לי וכמה אני בת מזל שיש לי את מה שיש לי בחיים, אבל אני מרגישה שאני לוקחת את הדברים האלה כמובנים מעליהם, ממהרת להתייאש ולשקוע, ומאוד עצוב לי שאני מתפנקת ולא נלחמת, אני חושבת שאנשים פשוט נותנים לי מה שאני רוצה בלי שאני אבקש ואתאמץ יותר מדי, ככה זה היה תמיד, ובגלל הקלות וחוסר המאמץ אני לא באמת יודעת להעריך.. ז"א אני יודעת בתאוריה אבל לא בפרקטיקה.
בכל מקרה, עכשיו עוברת עליי תקופה לא טובה, וזה לא שהכל חרב- אני בסדר עם ההורים, עם החבר שלי, עם החברות... קצת מגעיל לי בעבודה לאחרונה, אבל נראה לי שזה יותר מזה... מתסכל רק שאני לא יודעת לשים את האצבע על מה מציק לי...
בכל מקרה מחר סוף סוף יום שישי והולך להיות סופ"ש עמוס מסיבות וארועים, מקווה שאצבור כוחות ושהתקופה הטובה תגיע כמה שיותר מהר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
