לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My virtual diary..


כותבת כשרע לי, ככה זה בד"כ, לא?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

כלום לא עצוב


הרעיון שמישהו קורא בבלוג שלי, קורא את המחשבות הכי פרטיות שלי בעולם, שאת רובן אני בקושי מעזה לחשוב, מפחידה אותי.. ז"א אין לי מושג אם יהיה כאן בין הקוראים אדם שיוכל לזהות אותי ולגלות דרך הבלוג הזה דברים על החיים שלי. בגלל זה קשה לי להפתח כנראה.. זה תמיד היה ככה, אני נפתחת לאנשים בכיף ובקלות עד רמה מסוימת, מספרת דברים שנראים די אישיים, כנראה בגלל זה אנשים חושבים שאני כזאת חברותית ופתוחה, אבל מה שהם מקבלים זו לא הצגה אפילו, זו פשוט אמת אמת מאוד חלקית, הגבול שלי מאוד ברור לי ואותו אני לא אעבור, ואנשים יחשבו שמה שאני מראה להם זה כל מה שיש בי... וזה כל כך לא... עצוב לי מאוד שאני צריכה לשמור על הפאסון הזה, כל הזמן לשמור על הדמות שיצרתי ושכולם מזהים בה אותי, כשזה חלק כל כך קטן וזניח ממני.. זה באמת עצוב..

אני חושבת שגם בפני עצמי לא נחשפתי לגמרי, עד כמה הזוי שזה אולי נשמע, נראה לי שאני פשוט מפחדת לגלות מי אני, אולי משהו בתת מודע לא נותן לי.. מרגישה שהאנרגיות שלי על אוטומט, אני מוציאה בדיוק כמה שצריך בשביל לתפקד, אבל אין לי שום רצון או חשק לעשות מעבר... רק מה ש"צריך", מה ש"נכון", מה שמצפים ממני כשבפנים הרגשות נעים בין ריקנות לבין עצב.. חשבתי על עצמי, על המצב הנפשי שלי ועלתה בי אסוציאציה ל "כלום לא עצוב" של אביתר בנאי...

 

כלום לא עצוב / אביתר בנאי

מישהו נכנס לחנות דווקא נחמד מאוד
רגע כואב בחזה ופתאום נופל ומת
בגיל ארבעים ושש עם בית ואשה
ורגע אחד בחזה ואשה אחת
תישן לבד.

מישהי נוסעת בטרמפ דווקא יפה מאוד
לא מזמן קיבלה הצעה היא חושבת שהיא תסכים
אוי כמה שהיא בכתה כשהנהג את החולצה
קרע לה

תינוק בקומה מעל בוכה חזק מאוד
אבא את אמא דקר וירה לעצמו בראש
ודם מקומה מעל נוזל לי על החלון
על מה אני חושב הלילה

כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה

הרבה כאבים בגוף והרבה כאבים בלב
הרבה בניינים יפים והרבה אמנות ותרבות
הרבה הורים מתים והרבה קירות נסדקים
ולי זה נראה פתרון ללכת איתך לישון
הלילה

כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה
הכל שקט, הכל שקט

איזה לילה יפה לחלום חלומות יפים

נכתב על ידי מהרהרת , 18/11/2007 01:55   בקטגוריות כלום לא עצוב, ריקנות, מצב נפשי רעוע, פחדים, עצוב לי, אישי, עימות עם עצמי, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תקופות ומחשבות


החיים שלי מחולקים לתקופות. תקופות טובות ותקופות רעות, זה קצת הזוי אבל כל פעם שיש לי תקופה טובה רצופה אני ישר מתחילה לחשוב על מה שהולך לקרות בתקופה הרעה, וזה עובד גם הפוך, כשאני במצב רע אני מנסה לעודד את עצמי ולחשוב שתכף יהיה טוב, ואני אפוצה על כל מה שקרה לי לאחרונה. לא יודעת עד כמה החיים שלי נורמליים והמחשבות שלי ואני.. סוג של אמונה טפלה...

אני קצת מרגישה כמו בנאדם דו קוטבי, לא בקיצוניות מטורפת, אבל המחשבות שלי והדעות שלי משתנות בלי הפסקה- יום אחד אני על גג העולם, בטוחה בעצמי ואופטימית, ויום אחרי זה אני שפופה, עצובה ומובסת מהחיים.. זה קורה גם כשאין שום שינוי חיצוני אצלי בחיים, הכל בא מהראש, והראש כמו שאמרתי לא לגמרי יציב.

אני מנסה לחשוב חיובי, להרים את עצמי למעלה, להיות אסירת תודה על מה שיש לי, וזה לא מעט, אבל כמו שהמשפט המפורסם אומר you don't know what you got till it's gone' (אגב אני מקשיבה לג'נט ג'קסון שרה את השיר הזה עכשיו, שיר מצויין) בכל מקרה, אני יודעת מה יש לי וכמה אני בת מזל שיש לי את מה שיש לי בחיים, אבל אני מרגישה שאני לוקחת את הדברים האלה כמובנים מעליהם, ממהרת להתייאש ולשקוע, ומאוד עצוב לי שאני מתפנקת ולא נלחמת, אני חושבת שאנשים פשוט נותנים לי מה שאני רוצה בלי שאני אבקש ואתאמץ יותר מדי, ככה זה היה תמיד, ובגלל הקלות וחוסר המאמץ אני לא באמת יודעת להעריך.. ז"א אני יודעת בתאוריה אבל לא בפרקטיקה.

בכל מקרה, עכשיו עוברת עליי תקופה לא טובה, וזה לא שהכל חרב- אני בסדר עם ההורים, עם החבר שלי, עם החברות... קצת מגעיל לי בעבודה לאחרונה, אבל נראה לי שזה יותר מזה... מתסכל רק שאני לא יודעת לשים את האצבע על מה מציק לי...

בכל מקרה מחר סוף סוף יום שישי והולך להיות סופ"ש עמוס מסיבות וארועים, מקווה שאצבור כוחות ושהתקופה הטובה תגיע כמה שיותר מהר.. 

נכתב על ידי מהרהרת , 2/11/2007 00:41   בקטגוריות דילמות, הרהורים על החיים, עבודה, שחרור קיטור, החיים לא פשוטים, תקופות של אושר ותקופות רעות, ריקנות, אפאטיה, don't know what you got till it's gone, מחשבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כינוי:  מהרהרת

בת: 42




הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למהרהרת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מהרהרת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)