בלוג הסיפורים שלי

"נגה, אם כבר את מדברת איתי על מחזרים..." היא התחילה להגיד ולהדאיג אותי. "הוא התקשר לכאן כמה פעמים אחרי שנסעת ודרש מאיתנו לתת לו את מספר הטלפון שלך בגרמניה." היא אמרה.

"מי זה הוא?" שאלתי.

"זה מי שאת חושבת......"

"אוי, אבל אמרתי לדביל הזה מאה פעם אולי, שהוא פשוט לא מתאים לי ולא מעניין אותי!! למה הוא לא יכול לעזוב אותי בשקט ולצאת לי מהחיים כבר!?" התחלתי להתעצבן.

באותה השנייה ביל וטום נכנסו לסלון. שנייהם רק חצי לבושים עם שיער ממש מבולגן.

השתתקתי מיד.

"על מי אתם מדברים?" ביל שאל והתישב לידי.

"סתם... איך ישנתם?" שאלתי, מנסה לשנות נושא.

"את מחליפה נושא." טום הזכיר לי והתישב על הריצפה מולנו.

ביל בא לתת לי נשיקת בוקר טוב.

"איכס!" שחר (אחותי הגדולה, סנילים שכמותכם!) צרחה. "לא לידי, ברור?!" היא התרגזה.

טום צחק עליה, והיא רק הסתכלה עליו במבט מאיים והוא מיד השתתק, כמו ילד קטן שנעלב.

"טוב, מי רוצה ארוחת בוקר?" הצעתי.

"אני!" טום צעק בהתלהבות.

"עוד פעם אתה והאוכל שלך?" ביל התרגז עליו.

גיחחתי וקמתי אל המטבח כדי להגיש ארוחת בוקר לכולם.

בהתחלה פרשתי מפה על השולחן. שחר והבנים נשארו בסלון לדבר.

אחר כך הוצאתי את הטוסטר, ואת הלחם ושמתי על השולחן.

את כל הגבינות והדברים הטובים הוצאתי מהמקרר, מלח, פלפל, והכל שמתי על השולחן.

לא שכחתי מפיות, וקראתי לכולם לארוחת בוקר.

הם הגיעו, והתפעלו מאוד מהשולחן שסידרתי.

אכלנו.

אכלנו.

אכלנו, ואכלנו עוד.

אחר כך כולם עזרו לי לסדר הכל חזרה, ואז ישבנו ותיכננו תוכנית למהלך השבוע, כדי שלא נתייבש סתם בבית.

במהלך השבוע לקחתי אותם עם המשפחה שלי והחברות  שלי לירושלים, לים המלח, לכינרת, היינו בתל אביב קצת, הספקנו להתרחץ בים התיכון גם, והייה ממש כיף.

יום אחד לפני הטיסה לאיטליה לקחנו לעצמנו יום חופש כדי לארוז ולהיפרד מכולם.

ארזנו הכול, ובערב כבר היינו מוכנים.

"מחר בבוקר טסים לאיטליה." ביל בא ולחש לי בערב, כשישבתי על המיטה שלי, מסתכל על החדר שנטשתי לכל כך הרבה זמן, ויינטש שוב ככה לעוד זמן ממושך נוסף.

"כן." לחשתי חזרה, מחייכת לעצמי.

"את בטוחה שאת לא רוצה להישאר עוד?" הוא שאל.

"לא, זה בסדר. אני אחזור לפה בעוד כמה חודשים שוב לבקר, אני בטוחה שאתם כבר תדאגו לזה אם לא אני." צחקתי.

טוב, היום הייתי במפגש המעריצים בעזריאלי, הייה שווה.

הינה בערך מה שהלך שם:
הגעתי לשם בסביבות שתים עשרה ועשרים עם חברה שלי מחיפה שקוראים לה אנה, ובתחנת הרכבת במקרה פגשתי שם את.. נעההה! הייתי נורא נורא מאושרת!! (ואל תגלו לה, אבל עד שהיא לא אמרה לי שהיא התגעגעה נורא, לא באמת הצלחתי לזהות אותה.... XP) ועלינו לגג והייה נורא מצחיק, ואנה ונעה שהן באותו הגיל (15) והן ניראו כמו זוג נשוי וזה הייה נורא נורא מצחיק....

ואז משי (14) הגיע..... וצרחתי וחיבקתי אותה והיא לא הבינה מאיפה כל זה צץ לה פתאום משמיים, והייה נורא כיף, וממש נהניתי איתן, ואז חיכינו לדיאנה (16). וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו, וכמעט שהתייבשתי שם מציפייה, אבל אז היא מרימה לי טלפון שהיא כבר שם, ואני כניראה פספסתי אותה, והתחלתי להילחץ (XP) ופיתאום אני רואה ליד הדלת כניסה ילדה עם פלאפון ושיער חום-אדום כזה, והיא רואה אותי ומתחילה לקפוץ עלי ולחבק אותי ולהגיד לי שהיא נורא מתרגשת, וחשבתי שאולי זאת דיאנה..... אז אני כזה שואלת אותה אם היא צבעה את השיער (כי דיאנה בלונדינית מהממת) והיא כזה: מה פתאום?

ואני מתחילה לחשוב שאולי כבר שכחתי איך דיאנה ניראית מאז ההופעה! ואז ראיתי את דיאנה האמיתי! ודפקתי שם צרחה שאנשים שם הסתכלו עלי בלי סוף, אבל לא הייה לי איכפת!!

והיה ממש נחמד.

ודיאנה נעלמה לי פתאום, אבל המשכנו להסתובב..

והשומרים האלה לא הרשו לא לנגן על הגיטרה ולא 'לעשות בלגאן', אז הייה קצת עצוב, אב בכל זאת הייה שם ממש ממש ענק!!

(לי לא הייתה מצלמה, אבל כשחברות ישלחו לי תמונות אני אפרסם!!)

ואז התחלנו לזוז לדיזינגוף, וכל הדרךצרחנו והצקנו לאנשים ברחוב והייה כל כך כל כך מצחיק!!!!!!!!! (ניראה לי שמו לנו משהו באייסקפה שלנו...) ובדיזינגוף קניתי דברים ממש ממש שווים, וגם פוסטר של טוקיו, וכשיהייה לי כוח אני אעלה תמונות למחשב של הדברים שקניתי, אבל עד אז....

ואז חזרנו הביתה.. והייה קשה להיפרד מנעה..

וממשי... וגם מאנה.... ומדיאנה לא הספקתי, כי היא זזה עוד לפני דיזינגוף..

סיכום:

הייה ממש ממש ממש שווווווווווווווווווווווווווווווה!!!

זהו....

הפרק האחרון כבר כתוב, אני רק מחכה שהקבב יחזור מתאילנד ואז אני אוכל לפרסם אותו. עד אז אני מורחת את הזמן עם פרקים אחרים, כי פשוט הבטחתי לקבב הזה משהו....

אז אנשים!

תודה שבאתם, תמשיכו לבוא כל יום! יהייה שווה!

(חיכוי של חברה שלי: "איזה ילדים כאפות!" היא אומרת ככה כל הזמן בשביל לרדת על הפקאצות למיניהן...)

אוהבת 33>

נגה