Never Forget .Always Remember

הולכת ברחוב והאוזניות באוזניים איך כל שיר ,כל מילה ,כל אקורד משנה את דרך המחשבה בכל שיר ושיר שונה .מסתכלת ברחוב ומנסה להסתכל על עצמי מהצב ורואה איך אני משתלבת בין כל האנשים ,איך אפחד לא שם לב למה שאני שומעת ועל מה שאני חושבת אחרי כל שיר ושיר שמשתנה .הוא היא חושבת שהיא מאחרת והיא נאנחת כי עבר עליה יום קשה .פשוט הולכת,לבד ,נתקלת בזוגות מחזיקים ידיים  או באבא ובן שמתחילים לדלג -תמיד חשבתי שאני אראה את זה רק בסרטים...או בהומלסים  וקולטת כמה קר להם ,כן קר להם ,גמלי קר ,ממש קר היום .ממשיכה ללכת והרגלים כבר כואבות אני הולכת בלי לשים לב שעברה חצי שעה ואפילו שכחתי כבר שהרגלים כואבות .מעשנת עוד סיגריה אחרי השניה ,בשרשרת כמו שאני אוהבת לעשות כשעצוב זה מרגיע ,גם שוכחת שהידיים שלי כלכך קופאות שאני כבר לא מרגישה אותם ,רגע צריך לעצור עכשיו ניהיה לי פיפי וכמו תמיד הולכת למקדונלס ,האוזניות עדין באוזניים .מתגן לו השיר שגורם לי לבכות ,אבל אין דמועות ,מוזר.יוצאת משם הכי מהר שאני יכולה כי אני רוצה להמשיך להשתלב בין כל האנשים ,ושלא ידעו מה אני חושבת או מה אני שומעת .עוצרת בכיכר ונעמדת לכמה שניות ,נזכרת שבמקום הזה עמדנו יחד עם דשה דימה אביטל שרונה עירית ואילנה הם אמרו שלום ,כן פה ממש פה עמדנו ,אני אפילו זוכרת מה הוא לבש ,הנעלים האדומות לבנות החולצה הכחולה של דימה והג'קט פליז בצבע בז' שהיה פעם של ניר ועבר עלי .ממשיכה ללכת ונזכרת באותו יום ,חיכינו ממש פה ,ממש ממש פה מול מושיקו פלאפל חיכינו לדשה שתלווה את דימה לבית החייל והוא הביא לי את הג'קט שלי ובעצם שהיה שלו באותו יום .סגר לי את כל המעילים שהיו לי וחיבק אותי .ממשיכה ללכת ולא  יודעת אפילו לאן ,ממשיכה ללכת ובלי ששמה לב אפילו כבר הגעתי לשורת הפאבים ,כל הפאבים סגורים,נו בטח ,עדיין מוקדם מידיי,אבל בנקודה הזאת ,ממש הזאת ישבתי עליו והתנשקנו פעם ראשונה ,אין את השולחנות כי הנאדין היה עדין סגור ,לא יודעת איך אני זוכרת שזה היה בדיוק באותו מקום אבל כן ,זה היה ממש שם.היי,מהמדרכה ממולי הלכנו לכיוון הכיכר והוא היה נראה כלכך מאושר כי הוא לבש אזרחי ,לא הבנתי אז למה ,הוא נראה הרבה יותר סקסי במדים .נעצרת שניה הרגליים לא יכולות יותר ,מתיישבת וקולטת שאני יושבת בדיוק במקום שאני ואיציק ישבנו לפני שנה שהייתי שיכורה והוא סיפר לי פעם ראשונה כמה שהוא חרא בנאדם וכמה שאני צריכה להתרחק ממנו ,וכמה שהוא לא שווה אותי ,כן אני זוכרת, זה היה אחרי שרבנו וקראתי לו נרקומן .כן לפה מי שפעם היה הקופיף הקטן שלי ,לא פלש למקום הזה .למרות הכל נזכרנת בזכרונות גם מאיציק במקומות מסויימים אבל דווקא במקום הזה הדמעות כבר לא היו בעיניים אולי כי הוא אפעם לא היה שלי ,אז אין על מה לבכות ,ואולי כי אותו ?אני כבר לא אוהבת .טופ הגיע הזמן להתחיל שוב לזוז ,יאללה רוצה  להמשיך ללכת ,זה מרגיע ,שיר חדש התחיל .איך העיר נראת שונה בצהרים ,אין פה את האנשים שמתוסכלים ובורחים מהמציאות או אולי אפשר לקורא לזה קצת מוציאים עצבים ,משתחררים  כי היה שבוע קשה או אפילו סתם ככה כי מרגישים חרא .שיר RELAX התחיל לא רוצה לשמוע אותו ,יש לו קול מעצבן והלחן מרגיז עוד יותר ,אבל אין כוח להעביר  הידיים יקפאו שוב אם אני יוציא אותם מהכיסים ,טופ שיהיה ,נעביר לשיר אחר .אין יותר דמועות ,מוזר ,שני מתקשרת הגיע הזמן ללכת למגמת אזרחות ,מגיעה ואין כוח להתרכז  טופ נצא מהשיעור נדליק סיגריה,יוצאת למרפסת הקטנה זאת שמלווה אותי כל יום ראשון כבר שנתיים בכל הרגעים שיש לי ,שומעת את השיר שאני הכי מזדהה איתו איתו בזמן האחרון APOLOGIZE גם לפני שנפרדנו ,הייתי שומעת אותו כבר מתי שידעתי שעוד כמה זמן זה הולך להגמ ר.מסתכלת על הנוף איך בלילה כל האורות של כל הבניינים מפה זוהרים ,וואי שיט ,פתאום הכל מטושטש הדמעות עלו שוב,פתאום עירית מגיע ,כנראה יצאה לבדוק מה שלומי ,מספרת לה שהיום אני ושרונה הלכנו לתחנה ,שאני הלכתי לפסיכו והיא לבית  ובבום! נזכרת שבדיוק באותו מקום דחפתי אותו על הקיר ונישקתי אותו ,חחח כן ממש ליד הבית כנסת ,ופה ישבנו לסיגריה לפני שעלינו הביתה שהוא יכיר את אמא ואבא  ואיך שהוא הראה לי איך הם עושים שכיבות שמיכה וצועקים "סגור ! לא ! יורד ! במים! "כן ואני זוכרת גם שבאותו רגע  חשבתי "לעזעזל! כמה שהוא סקסי ! " .ניסיתי להגיד את זה לעירית ופתאום בלי התראה מוקדמת פתאום שוב בבום! הדמעוות עלו לעיניים ,ואני מסמנת לה עם היד "שנייה "  היא הבינה ,כעבור כמה דקות אני מנסה להסביר לה שוב ,אבל המילים לא יוצאות כי שוב הדמועות עולות ואז נזכרת גם שיום לפני שמאיה אישתי המהממת באה אלי ,התיישבנו ליד הגן שעשועים שליד הבית שלי והיא באה לסדר את הגרב בזמן שהיא מדברת עם דודי ואז בבום! נזכרת שפה ישבנו לפני שעלינו אלי הביתה בחנוכה,כן זה היה בחנוכה ,מתי שהמשפחה באה אלי ,והוא רצה שאני אסתכל לו  בעיניים ואגיד לו שאני אוהבת אותו ,וכמובן ,שעשיתי את זה .טופ עדיף לסתום שעירית לא תראה את הדמועות בעיניים שרוצות לזלוג אל הלחיים.היא נכנסת לכיתה ואני נשארת ,כדי שיהושע המורה לא יחשוב שיצאנו ביחד .טופ נוציא עוד סיגריה ,ונזכרת שוב בכל אותם מקומות שהיינו ביחד והדמועות עולות והפעם ? הם יוצאות ,הם ניצחו אותי הפעם,הפעם הם ניצחו במלחמה והצליחו לצאת החוצה והם לא מפסיקות לצאת.טופ נגמר השיר נפעיל שוב ,הדמועות עדין לא הפסיקו .בוכה ומסתכלת על הנוף ונזכרת במקומות שנזכרתי ביומיים האחרונים ששכחתי אותם כבר ,איך בבום ! הכל עלה לי .דיי נגמר השיר והמנגינה ביחד ,ועם זה גם הדמועות ,טופ נכנס לשיעור השיר נגמר .במצבים כאלה צריך לדעת איזה שיר יעזור באותו מצב ואיזה שיר גם ידבר בשפה שאני מדברת .כן צריכה להפסיק את השיר והמנגינה  ,צריך להכנס לשיעור ,הגיע הזמן  ללכת.