ואני עוצרת את הנשימה ,כדי לראות מה יקרה ,אני עוצרת ואחרי מספר שניות אני כבר לא יכולה ,כמו תמיד ,אני לא יכולה .
החיוך,החיוך היפה שהיה לי על הפנים ,נמחק במשך כלכך הרבה זמן ,האי וודאות שהכנסתי את עצמי אליה ,נשארה .
הניצוצות בעיניים -שגרמו לעיניים הירוקות להראות כלכך יפות -נעלמו .
הידיים הרזות שרעדו כל פעם מאושר ,כבר לא רועדות.
הבטן שהייתה מתהפכת כל פעם מחדש וכלכך אהבתי את ההרגשת ההתהפכותית הזו
נעלמה .
הרגליים שהלכו כלכך מהר מרוב האדרנלין שהיה כלכך כיף להרגיש -כבר לא ממהרות לשומקום
האוזניים שתמיד היו מקשיבות -כבר לא עובדות ,לא מקשיבות לשומדבר ..
הגוף -כבר חסר תעולת ,לא עושה שומדבר מיוחד ,ההרגשה הפיזית המדהימה שהייתי מרגישה נעלמה
ההרגשה הנפשית השתנתה לדיכאון טוטאלי שאני מנסה ומנסה להתעלם ממנו כל פעם מחדש -אבל זה כמו הצל של עצמי ,צמוד אלי
הכל נראה פתאום כלכך גורלי ומשמעותי -וזה ככה זה גורלי ומשמעותי
האור שהייתי שרוייה בו הפך לחושך מחריד שאין אפשרות להשתחרר ממנו
הריאות כבר שחורות כמו הלב ,השיניים כבר צהובות כמו הציפורנים ,השיער שחור משחור לא מסורק ולא מטופח
הרצונות ? נעלמו .
הרצון להשקיע בעצמי ,הרצון למשהו טוב ,הרצון לאהבה ,הרצון להתרגשות
כבר וויתרתי
וזה כלכך כואב לדעת
שחלק מהאופי של -האופטימיות המדהימה הזאת שהרגשתי ,נעלמה .
שחלק מהאופי שלי זה לרצות ולהשיג ולא לוותר אף פעם
עכשיו זה נעלם
ויתרתי אפילו על עצמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
